טוויטר והסכנה לחופש הביטוי

בשבוע שעבר נפל דבר בהיסטוריה של תקשורת ההמונים וחופש הביטוי. תאגיד כלכלי – טוויטר – הפך את עצמו לטריבונל משפטי ספונטני וחסם לצמיתות את חשבונו של נשיא ארצות הברית היוצא דונלד טראמפ בעקבות ציוצים שצייץ יומיים לאחר המהומות האלימות בגבעת הקפיטול.

כלומר, חברת טוויטר הפעילה צנזורה על התבטאויות שעניינן פוליטי.

חברת טוויטר פרסמה את הסיבות שהניעו אותה לחסום את טראמפ לצמיתות בגין שני הציוצים האחרונים שצייץ. להלן תמצות מדויק ככל הניתן של ההנמקות שהציגה חברת טוויטר (כולל המירכאות המופיעות במקור):

1. הכרזתו של טראמפ [בציוץ השני] שהוא לא ישתתף בהשבעתו של ביידן לנשיא התקבלה אצל כמה מתומכיו כאישור נוסף לכך שהבחירות לא היו לגיטימיות ונתפסת כהתנערות שלו מהצהרה קודמת שלו, שנעשה דרך שני ציוצים של סגן ראש המטה שלו, שתהיה "העברה מסודרת" [של השלטון] ב-20 בינואר.

הציוץ השני

2. הציוץ השני יכול גם לשמש כעידוד לאלו שבאופן פוטנציאלי שוקלים פעילות אלימה – שטקס ההשבעה יהיה מטרה "בטוחה", מאחר וטראמפ לא יהיה נוכח בו.
3. השימוש של טראמפ [בציוץ הראשון] במילים "אמריקאים פטריוטים", כדי לתאר כמה מהתומכים שלו, אף הוא פורש כתמיכה באלו אשר ביצעו את הפעולות האלימות בגבעת הקפיטול.

הציוץ הראשון

4. האזכור של תומכיו כבעלי "קול ענק לתוך העתיד" [GIANT VOICE long into the future] וזה "שהם לא יזכו לחוסר כבוד או יטופלו באופן לא הוגן בכל דרך או צורה שהיא!!!" מפורשת כעוד אינדיקציה לכך שהנשיא טראמפ אינו מתכנן לסייע ל-"העברה מסודרת" [של השלטון] ושבמקום זה הוא מתכנן להמשיך ולתמוך, להעצים ולהגן על אלו המאמינים שהוא ניצח בבחירות.
5. תכנונים למחאות חמושות נוספות כבר החלו להיות מופצות בטוויטר ומחוצה לו, כגון הצעה להתקפה שנייה על גבעת הקפיטול ב-17 בינואר.

מההנמקות המפורטות לעיל עולה שחברת טוויטר מתיימרת לגלות לנו כיצד "יפרשו" כמה מאוהדי טראמפ את דבריו (למותר לציין כי חברת טוויטר לא חקרה את הנושא בשיטות מקובלות במדעי החברה או בשום שיטה אקדמית מוכרת).

חברת טוויטר אף מתיימרת לשמש כגוף מודיעין עצמאי שיודע מהם הצעדים שנעשים בזמן אמיתי – כולל מחוץ לספרה של טוויטר – כדי להמשיך את ההתקפות על הקפיטול או על טקס ההשבעה.

וכל זאת כאמתלה למחיקת חשבונו של טראמפ.

צמצום חופש הביטוי

אני רואה בצנזורה הפוליטית של טוויטר צעד שהוא מסוכן לחופש הביטוי, וזאת ממספר סיבות:

ראשית, במדינה דמוקרטית מתוקנת, המחוקק ומערכת המשפט הם שמגבילים את השלטון. זאת באמצעות חקיקה או פרשנות של החוק, הבאים להצר את צעדיו של השלטון – אם וכאשר הוא פועל, לכאורה, בניגוד לחוק. טוויטר לא פנתה לבית משפט בארצות הברית שייקבע האם הצהרותיו של טראמפ הן בגדר "הסתה לאלימות", או שיש בהם עבירה אחרת, וממילא לא נדונה השאלה האם ציוץ קיצוני כזה או אחר מצדיק את מחיקת החשבון לצמיתות.

לדעתי, מדובר בפעולה כוחנית ולא מידתית. טוויטר אינו גוף תקשורת מסורתי, שמתבטאים בו רק מי שראוי, לדעת גוף התקשורת, כי יתבטאו בו. אגב, גם ארגון כזה, כפי שציין השופט אהרן ברק, הוא גוף "דו-מהותי", כלומר גוף שהתאגד על פי המשפט הפרטי, אך עושה שימוש במשאבים השייכים לציבור.

הרשת החברתית ¬– לצד היותה דו-מהותית באופייה – היא גוף תקשורת שכוחו בעובדה שהוא מכיל מחשבות של כל מי שרוצה ויכול להתבטא, וזאת בשונה מאמצעי תקשורת מסורתיים. יתרונה של הרשת החברתית בביזור הכוח בין כלל המתבטאים וביכולת ליצור שיח אינטראקטיבי, שגבול הביטוי בו צריך להיות הגבול המשפטי שקבע המחוקק ולא הגבול התקנוני שקבעו מנהלי התאגיד. את הצנזורה הפוליטית של טוויטר ושל רשתות חברתיות אחרות, צריך יהיה הרגולטור האמריקאי לאסור בחקיקה, דבר שכבר נדון באחרונה בארצות הברית.

עשרות שנים היה המרחב הציבורי שלנו מלא באמירות נמלצות על קדושת חופש הביטוי, ודווקא כאשר הוא נבחן בצורה המשמעותית ביותר – בעתות בהן הביטוי הוא חריף, קיצוני ואף מקומם, כזה שהדעת כמעט ואינה סובלת – מפעילות הרשתות החברתיות את עוצמתן הרבה כדי לדכאו. למרות שחברת טוויטר היא תאגיד כלכלי ולא גוף מדינתי, ראוי שרוח התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית – האוסר על הקונגרס לחוקק כל חוק המצמצם את חופש הביטוי ואת חופש העיתונות – ישמש מקור השראה להתנהלותה.

וקצת על צביעות

טוויטר, שמתפרנסת מאנשים קיצוניים כמו טראמפ, ומהקיטוב החברתי והפוליטי שהם יוצרים, חשה לפתע מחויבות לשיח ציבורי נאות?

אני מסופק אם כך הדבר.

אגב, מדוע הרשת החברתית, שידעה לטפל בחשבון הטוויטר של טראמפ בכזו נחישות, לא מוחקת את החשבונות של מנהיגי דיקטטורות חשוכות ושל מנגנוני הממשל שלהם? למען הסר ספק – אני נגד מחיקת חשבונות גם של אנשים כאלו.

ציוץ של המנהיג העליון של איראן האייתוללה עלי ח'אמנהאי. חשבון הטוויטר של ח'אמנהאי עדיין פעיל

יצאתי לבדוק האם מי שעסקו בנזקי הצנזורה הפוליטית של העיתונות המפלגתית בעשורים הראשונים לקיומה של ישראל או שביקרו את הצנזורה של מערכת הביטחון או שמחו נגד הצנזורה הכלכלית של הבעלים של אמצעי התקשורת המסחרית, מחו גם נגד הגלגול החדש של צנזורה פוליטית. לתדהמתי, אותם מבקרים – ו-"ליברלים" רבים אחרים – עודדו בכל פה את הצנזורה הפוליטית של טוויטר, כאילו סתימת הפיות הפכה את טוויטר לעמוד האש לפני המחנה הדמוקרטי.

היו שהגדילו לעשות וקראו לישראל להעתיק את מודל הצנזורה הפוליטית של טוויטר לחשבונותיהם של פוליטיקאים ישראלים בכירים, ואפילו לחשבונותיהם של בני משפחותיהם – לא פחות.

נדהמתי לגלות שההטפות של בעלי השקפה פוליטית מסוימת לטובת חופש הביטוי וחופש העיתונות, מעולם לא היו בבחינת אידיאולוגיה, כפי שביקשו שנחשוב, אלא בבחינת פוזיציה – כזו שנועדה להביא את מועמדיהם לשלטון ולהקנות להם את הכוח לשלול את חופש הביטוי ממתנגדיהם הפוליטיים.

מה שמסתמן כתחילתו של מהלך סתימת פיות מאורגן ומתוזמן בארצות הברית, לבטח יגיע גם אלינו – מן הסתם כבר בבחירות הקרובות. אלו שתומכים באמת ובתמים בחופש הביטוי ובחופש העיתונות אינם יכולים לעמוד מנגד, ועליהם לעשות כל אשר לאל ידם כדי להגן על חירויות יסוד אלו.

ד"ר חיים פרנקל הוא מרצה לתקשורת במכללה למנהל ובמכללת "כנרת" בעמק הירדן