האם יש טעם להצביע בבחירות הקרובות?

בתמונה פתקי הצבעה בקלפי, מהבחירות לכנסת ה-19

על מה הבחירות הללו בכלל והאם הן נחוצות? זו בוודאי שאלה שמטרידה את הבוחרים. במצב הפוליטי הנוכחי אפשר לחלק את האזרחים הישראלים לשתי קבוצות עיקריות – אופטימיסטים ופסימיסטים. האופטימיסטים סבורים שהבחירות הקרובות אולי תבאנה מזור לשיתוק שאפיין את הממשלה הקודמת. הפסימיסטים סבורים כי הבחירות הללו לא תפתורנה את המבוי הסתום שהמערכת הפוליטית נקלעה אליו וכי גם הממשלה הבאה לא תנסה לפתור את בעיות היסוד של החברה הישראלית.

מדינת ישראל ניצבת בפני שלושה אתגרים גדולים – מערכת היחסים עם הפלסטינים וגורל הכיבוש; סוגיות דת ומדינה ויחסי דתיים וחילוניים בישראל; המשבר הכלכלי שיבוא בעקבות מגפת הקורונה ואי השוויון החברתי-כלכלי בישראל.

האופטימיסטים – מימין ומשמאל – מקווים כי הממשלה הבאה תקדם את הפתרון המועדף עליהם. הימין מקווה שהממשלה הבאה תעמיק את הכיבוש ואולי גם תספח חלקים מיהודה ושומרון; השמאל מקווה שהממשלה תקדם מהלכים שאולי יביאו לסיום הכיבוש. חלק מהציבור מקווה שממשלה הבאה תחזק את האופי היהודי של מדינת ישראל וחלק אחר מקווה שהממשלה תבטיח הגנה על זכויות הצבור החילוני. ולבסוף, אך שכולם מקווים לכלכלה חזקה ובריאה, חלק מהאזרחים שואפים לממשלה שתצמצם את מעורבות המדינה בכלכלה, וחלק מקווים לממשלה שתגביר את מעורבות המדינה בכלכלה.

על כל פנים, הערכתי היא כי הממשלה הבאה לא תחולל שינוי דרמטי באף אחת מן הסוגיות האלו. הכיבוש והאפרטהייד למעשה המתחולל בשטחים יימשכו גם הלאה. ממשלת שמאל עשויה להאט במקצת את העמקת הכיבוש אבל ההבדלים בינה לבין ממשלת ימין, במישור הזה, יהיו מינוריים. שינוי דרמטי של הסטטוס קוו בשטחים לא עומד לקרות בשל החשש מלחץ בינלאומי מחד גיסא ומשום החשש מתגובת המתנחלים מאידך גיסא. המתנחלים, שהפכו לכוח פוליטי משמעותי תחת שרביטן של ממשלות ימין, עלולים להגיב באלימות על כל ניסיון להגיע להסדר מדיני עם הפלסטינים. גם המאבק על דמותה היהודית או החילונית של מדינת ישראל לא ייפתר. תזוזות זעירות לכיוון זה או אחר עשויות להתרחש, אבל החברה הישראלית איננה בשלה היום וגם לא בעתיד הנראה לעין להסדיר את המחלוקת העמוקה אודות האופנים בהם צריכה לבוא לידי ביטוי יהדותה של המדינה. לבסוף, למיטב הבנתי, לא יהיו הבדלים משמעותיים בין ממשלת ימין לממשלת בטיפול במשבר הכלכלי שיגיע בעקבות מגפת הקורונה. גם אי השוויון הקורע את החברה הישראלית לא ייפתר. לפיכך, נשאלת השאלה האם יש ולו סיבה אחת לטרוח להצביע בבחירות אלה?

להבנתי יש טעם להצביע בבחירות הקרובות, וזאת משתי סיבות חשובות – ההגנה על עצמאות מערכת המשפט ועל זכויות האזרח.

אם יש הישג אחד מרכזי לכחול לבן בממשלת האחדות הכושלת הזו, הרי זה הצלחתה לבלום את החקיקה האנטי דמוקרטית שקידם הימין בעשור האחרון. חקיקה מן הסוג של חוק החרם (חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, מ-2011), חוק הנכבה (תיקון מס' 40 לחוק יסודות התקציב, מ-2011), חוק ועדות הקבלה (חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות, מס' 8, מ-2011) המאפשר באופן אפקטיבי להדיר פלסטינים מישובים יהודיים, חוק ההדחה המאפשר לחברי כנסת להדיח את עמיתיהם (תיקון מס' 44 לחוק יסוד הכנסת, מ-2016), החקיקה להגבלת הכניסה של פעילים פוליטיים התומכים בהטלת חרם על מדינת ישראל (תיקון מס' 27 לחוק הכניסה לישראל, מ-2017), החוק המאפשר לשר החינוך לשלוט על הזמנת דוברים לבתי ספר (תיקון מס' 17 לחוק חינוך ממלכתי, מ-2018) ועוד.

נחשול החקיקה הדכאנית והאנטי-דמוקרטית של הימין נבלם לחלוטין על ידי כחול לבן. בנוסף, נבלמו היוזמות השונות והמשונות שבאו להגביל סמכותו של בג"צ, לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים וכיוצא באלו.

הבחירות הקרובות תכרענה האם מדינת ישראל תאמץ מהלכים אשר יקרבו אותה להונגריה ולטורקיה או תפעל לשמור ולו באופן מוגבל על עצמאות מערכת המשפט ועל חירויות היסוד של האזרח בישראל. אני חושש שהאפרטהייד בפועל בשטחים, מלחמות הדת וכן פתרון המצוקה הכלכלית של חוגים רחבים בישראל יצטרכו להמתין לימים טובים יותר.

אלון הראל הוא פרופ' למשפטים, מחזיק הקתדרה על שם מיזוק, חבר במרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית, ומכהן השנה במכון ללימודים מתקדמים וויזנשאטקולג בברלין