בנק ישראל מאגף את הממשלה משמאל

במשך שנים ארוכות נחשב בנק ישראל לגוף שמקדם מדיניות כלכלית ימנית. בשנים 1986-1985, במסגרת תכנית הייצוב וכחלק מתהליכים שהתרחשו באותה תקופה בכל העולם, קיבל הבנק סמכויות נרחבות שפירושן המעשי היה שגוף לא נבחר הפך לזה אשר מנווט ומקדם באופן עצמאי את המדיניות המוניטרית של ישראל לפי ראות עיניו, ולאו דווקא לפי מדיניות הממשלה. על הפן הלא דמוקרטי הזה, בנוסף על תפקידו כמייעץ הכלכלי לממשלה, נמתחה ביקורת עזה מהשמאל הכלכלי שראה בבנק ישראל גוף מדינתי חזק הדוחף את הממשלה לכיוון הימין הכלכלי.

בכל זאת, במהלך העשור וחצי האחרונים, נראה שחל שינוי בכיוון שאליו דוחף בנק ישראל את הממשלה. באופן אולי מעט שרירותי, אפשר למקם את ראשית השינוי במשבר הכלכלי העולמי של שנת 2008 שגרם לטלטלה משמעותית במדיניות הכלכלית העולמית ובמחשבה הכלכלית בקרב גופים בינלאומיים גדולים כמו ה-OECD, קרן המטבע והבנק העולמי, כמו גם בקרב ממשלות ובנקים מרכזיים ברחבי העולם. הספינה הכלכלית העולמית שמאז שנות השמונים פנתה לימין, הוסטה מעט שמאלה. כך, לדוגמא, בחוק בנק ישראל שחוקק בשנת 2010, הוספה למטרות הבנק גם מטרה של "צמצום פערים חברתיים".

הנגידה שסימנה את השינוי הזה באופן הבולט ביותר הייתה פרופ' קרנית פלוג שנבחרה לתפקיד בשנת 2014 כמחליפתו של פרופ' סטנלי פישר. סביר להניח שפלוג לא הייתה מגדירה את השקפותיה כהשקפות שמאליות, ובטח לא כהשקפות סוציאל-דמוקרטיות, ובכל זאת, במהלך כהונתה היא עסקה באופן עקבי ושיטתי בנושא אי השוויון, דחפה את הממשלה לצמצמו ואפילו קראה להעלאת מסים לצורך שיפור השירותים החברתיים והרחבתם.

חלק מההסבר לשינוי יכול להיות נעוץ גם בכך שהמדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל בשני העשורים האחרונים הייתה כל כך ימנית (למעט חריגות קלות יחסית), שבנק ישראל בעצם לא ממש זז בעמדותיו אלא מצא את עצמו משמאל לממשלה שזזה ימינה.

הדו"ח השנתי של בנק ישראל שפורסם לאחרונה שב ומעיד על הימצאותו של מוסד זה משמאל לממשלה. מדובר בדו"ח מלא וגדוש הכולל שלל ניתוחים והמלצות של כלכלני הבנק בנושאים רבים שנמצאים על סדר היום הישראלי. שניים מהנושאים בהם עוסק הדו"ח הם גודל תקציב המדינה והעלאת שכר המינימום.

נגידת בנק ישראל לשעבר, קרנית פלוג

תקציב המדינה

בנושא תקציב המדינה – נושא המאקרו החשוב ביותר במדיניות הכלכלית של ישראל –מוצגת בדו"ח עמדה שבנק ישראל שב מקדם בשנים האחרונות. לטענת כלכלני הבנק, כדי לשפר את פריון העובדים בישראל הנמוך יחסית ואיתו את הצמיחה, יש להגדיל את תקציב המדינה בצורה דרמטית. עמדה זו של בנק ישראל מנוגדת לעמדת הממשלה הנוכחית כפי שבאה לידי ביטוי בתקציב האחרון (תקציב המדינה לשנים 2022-2021). לאחר הגידול התקציבי המשמעותי בתקופת הקורונה חזר תקציב המדינה למתווה של תקציב מצומצם שבקושי גדל אפילו בהתאמה לקצב גידול האוכלוסייה. המודל שעליו ממליצים בבנק ישראל הוא של העלאה של מסגרת התקציב בצורה הדרגתית עד שהיחס בין התקציב לתוצר יתייצב בגובה של 3 אחוזים יותר משיעורו כיום, וזאת לטובת השקעות ארוכות טווח בתחומים כמו חינוך ותשתיות. לפי ההצעה של בנק ישראל, הכסף להגדלת מסגרת התקציב למטרות אלו יגיע מהגדלת החוב הציבורי, מהעלאת מסים ומהסטת תקציבים פנימית.

ההצעה של בנק ישראל, לו הייתה מתקבלת בידי הממשלה, משמעה שינוי דרמטי של החיים בישראל, קפיצה קדימה בפיתוח התשתיות הפיזיות במדינה, ושדרוג דרמטי של מערכת החינוך ושל מערכות ציבוריות נוספות. לפי תחזית כלכלני בנק ישראל, אם יישמו את הצעתו ביחס לתקציב, התוצר לנפש של ישראל צפוי לעלות בשליש יותר ממה שהוא צפוי לעלות בתקציב הנוכחי, ועם העלייה בתוצר יעלו גם ההכנסות ממסים וההוצאה האזרחית של המדינה על אזרחיה.

שכר המינימום

סוגיה נוספת שבה מביע בנק ישראל עמדה שמאלית יותר מזו של הממשלה היא שכר המינימום.

לפני חצי שנה חתם משרד האוצר על "עסקת חבילה" יחד עם ההסתדרות וארגוני המעסיקים. במסגרת עסקת החבילה שכר המינימום אמור לעלות ל-6,000 ש"ח וזאת במתווה קבוע עד שנת 2026. ההסכם נתקל בביקורת ציבורית עזה שבמרכזה הטענה שלמעשה מדובר במתווה לשחיקת שכר המינימום. ישנם שלושה נימוקים מרכזיים מדוע מדובר בשחיקת שכר המינימום ולא בהעלאתו: ראשית, החל משנת 2015 שכר המינימום עומד על יותר מ-50 אחוזים מהשכר הממוצע, אך במסגרת המתווה החדש היא ירד מתחת ל-50 אחוזים מהשכר הממוצע; שנית, במסגרת המתווה נקבע לראשונה שמנגנון העדכון האוטומטי הקובע ששכר המינימום לא ירד מ-47.5 אחוזים מהשכר הממוצע – יוקפא. כלומר, שכר המינימום יוכל לרדת מתחת לשיעור זה; שלישית, העלייה השנתית בשכר המינימום שתוכננה לשיעורים של כ-2 אחוזים לשנה, נמוכה מקצב עליית האינפלציה.

חוקרי בנק ישראל בחנו את היחס הצפוי בין שכר המינימום לשכר הממוצע על פי המתווה שנקבע בעסקת החבילה, וקבעו שעל פי כל ההערכות המתווה המדובר יביא לשחיקת שכר המינימום (כפי שנטען כבר קודם לכן בידי אלו שמתחו ביקורת על עסקת החבילה). בנוסף, בדקו בבנק ישראל את הטענה הרווחת בימין על פיה העלאת שכר המינימום תגדיל את שיעורי האבטלה, וקבעו שלפחות במצב הנוכחי להעלאה המדוברת לא צפויה להיות השפעה משמעותית על התעסוקה.

נדמה כי כל עוד תימשך הסטגנציה התפיסתית והאידיאולוגית במשרד האוצר ובקרב מובילי המדיניות בישראל, נאלץ להתרגל למצב בו הגוף הכלכלי המרכזי במדינה שאמון על היציבות הפיננסית של המערכת, קורא לממשלה להוציא עוד כסף לטובת הציבור, בעוד הממשלה מעדיפה להמשיך במדיניות של צנע.

אביעד הומינר-רוזנבלום הוא מנהל מדיניות בקרן ברל כצנלסון