מי באמת מגן על הכנסת? – בעקבות בג"ץ שפיר נגד הכנסת

בג"ץ דן בעתירה בדבר תיקון מספר 50 לחוק יסוד: הכנסת, הכולל תיקון עקיף לחוק יסוד: משק המדינה, והורה על התראת בטלות בעניינה של הוראת שעה שנקבעה בו (עניין שפיר, בג"ץ 5969/20). בתגובה מסר יושב ראש הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין, כי מדובר ב-"אירוע מטורף". לוין הביע את דאגתו, בין השאר, מפגיעה בעיקרון הפרדת הרשויות. עוד הבטיח לוין כי הוא יגן "על מעמדה ועל סמכותה של הכנסת". באופן מעניין, עיון בפסק הדין מעלה שבעיני דעת הרוב בבית המשפט, דווקא הממשלה היא שפגעה במעמדה ובסמכותה של הכנסת – ואילו בית המשפט שימש כמגן הכנסת.

תגובתו של יושב ראש הכנסת יריב לוין לפסק הדין בעניין שפיר

נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, בחוות דעתה אשר פותחת את פסק הדין, מותחת ביקורת נוקבת על ההסדר שאותו עיגנה הוראת השעה ומבהירה כי הוא "נתפר למידותיה של הממשלה ה-35 ולקשיים הפוליטיים שבהם נתקלה". בהמשך כותבת הנשיאה כי הסעיף נושא העתירה כוון כולו "לפתרון קשיים ספציפיים של ממשלה מסוימת וכנסת מסוימת". הנשיאה עומדת גם על כך ש-"מנגנון התקציב ההמשכי לא נועד לשרת 'פשרה פוליטית'".

חיות אינה בודדה בעמדתה זו. השופטת דפנה ברק-ארז מחדדת ומוסיפה כי התיקון לחוק היסוד "מעגן 'פלישה' ברורה לתחום פעולתה של הרשות המחוקקת". השופט יצחק עמית קובע כי התיקון "חוטא גם בכרסום רבתי של עקרון הפרדת הרשויות". נקודה חשובה נוספת עולה מדבריו של עמית, והיא כי הכנסת החזירה למעשה לממשלה את "אחד הכלים החשובים ביותר" אשר מאפשרים פיקוח על הממשלה. השופט ניל הנדל, באורח דומה, מתריע כי הסעיף הנדון בעתירה "דוחק לשוליים את עקרונות הפרדת הרשויות והפיקוח הפרלמנטרי על הממשלה". גם השופט ג'ורג' קרא מטעים כי ההסדר שבהוראת השעה "פוגע בפיקוח הפרלמנטרי על התקציב".

דברי השופטות והשופטים מדברים בעד עצמם, ועולה מהם הדאגה ל-"גבולות הגזרה" שבין הממשלה לבין הכנסת והרצון לשמר את כוחה של הכנסת, פן ייסוג מפני כוחה של הממשלה. הדברים מובנים בהחלט לאור העובדה כי התפרקות הכנסת מיכולת הפיקוח על הממשלה בהקשר הנדון, דרך שינוי הוראות חוקתיות קיימות, מהווה בעצם פגיעה במנגנוני האיזונים והבלמים שהם חלק אינטגרלי מעקרון הפרדת הרשויות.

ואולם, על דברים אלו יש להוסיף הבחנה הקשורה למציאות הפוליטית בישראל. במציאות הקיימת, מרגע שהממשלה מחליטה כי היא מעוניינת כי הצעת חוק פלונית תעבור, ובהינתן קיומו של הסכם קואליציוני, מרבית הסיכויים שהחוק אכן יתקבל בכנסת. הנשיאה חיות הגדירה זאת כדומיננטיות של הממשלה בהליכי החקיקה בישראל. אם נכונות הטענות כי התיקון לחוק היסוד נועד לשרת אינטרסים פוליטיים צרים של הממשלה, הרי בית המשפט פסק את פסיקתו בשבתו כמגן הכנסת מפני כוחה הכופה של הממשלה.

שני שניצר היא דוקטורנטית בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב