בניינים מופצצים בעיר בית חאנון, רצועת עזה, אוגוסט 2014   מקור: ויקיפדיה (בצלם/מוחמד צבאח)
בניינים מופצצים בעיר בית חאנון, רצועת עזה, אוגוסט 2014

אסטרטגיה של העדר הכרעה

מאז השתלטה תנועת החמאס על השלטון ברצועת עזה ביוני 2007, נשענה האסטרטגיה הישראלית על הגישה של צמצום חסרונות במציאות שלילית. כל החלופות שעמדו לרשות ישראל באותה העת היו גרועות. לאחר ביצוע מהלך ההתנתקות על ידי אריאל שרון, כיבוש מחודש של רצועת עזה לא עמד על הפרק. ישראל גם סלדה מהרעיון של לקיחה מחודשת של אחריות אזרחית על גורלה של אוכלוסייה פלסטינית בת למעלה ממיליון וחצי נפשות.

בנסיבות האלו הכרה דה פקטו במעמדו של חמאס ברצועה כגורם שלטוני שאמור לדאוג לאוכלוסייה העזתית ולשמור על הסדר הציבורי, הייתה החלופה הפחות גרועה.

עם זאת, הממשלות השונות הכירו בצורך להתמודד רכיב ההתנגדות הטבוע בתנועת החמאס ולצמצם את יכולתה להזיק לישראל. פועל יוצא, הממשלות הפעילו לאורך השנים סגר מלא על גבולותיה הימיים של רצועת עזה וסגר חלקי בעצימות משתנה על גבולותיה היבשתיים של רצועת עזה עם ישראל. מטרת הסגרים לא הייתה למוטט את החמאס אלא למנוע ממנו להתחזק מבחינה צבאית יתר על המידה (כך, למשל, על ידי ייבוא מערכות נשק מתקדמות דרך הים).

בחירה זו של ישראל הייתה, הלכה למעשה, מדיניות של אין ברירה. עם זאת, ממשלות ישראל ניסו להפיק את המרב ממדיניות זו. ישראל ניצלה את הפיצול הפוליטי שנוצר בין החמאס ברצועת עזה לבין הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון ואת התחזקות הבידול ביניהן, כדי להנכיח מציאות של שתי ישויות פלסטיניות גיאופוליטיות נפרדות. זאת כחלק מתפיסה ציונית ארוכת שנים שחתרה לריסוק המערכת הפוליטית הפלסטינית לתתי יחידות על מנת להחליש את כוחה ובעיקר את יכולתה לגרום נזק.

בפועל, כמו כל חלופת מדיניות המבוססת על ממד ביניים, האסטרטגיה הישראלית כלפי הרצועה הביאה ליצירתה של מציאות מורכבת, לה היו יתרונות וחסרונות עבור ישראל.

היתרון הבולט שנוצר לישראל במציאות החדשה היה הפיכת הבעיה הביטחונית בעלת פוטנציאל הנפיצות הגבוה ביותר, לבעיה עם פוטנציאל נפיצות גבוה פחות. ישראל ניצלה את היתרון הזה כדי לנתב את האנרגיות הביטחוניות שלה לזירת הצפון ובעיקר להתמודדות עם ההתעצמות האיראנית בסוריה.

החיסרון הבולט שנוצר לישראל היה חוסר היציבות הכרונית שהתפתח ברצועת עזה. חוסר היציבות בא לידי ביטוי לא רק בהמשך ההתעצמות של חמאס, אלא גם בשלושה סבבי לחימה גדולים – עופרת יצוקה, עמוד ענן וצוק איתן – ובסבב הלחימה הנוכחי – שומר החומות. כל אחד מסבבי הלחימה, לצד גילויים אחרים של "אקטיביזם" צבאי של החמאס, לרבות "המערכה על הגדר" לפני כשנתיים, היו המחשה מלוטשת לחוסר הנחת הכרוכה באימוץ אסטרטגיה שניתן להגדירה כפוסט מודרניסטית. כלומר, אסטרטגיה שאינה חותרת להכרעה ברורה אלא משמרת מציאות ביניים המצריכה את שני הצדדים ללכת בין הטיפות – ולהירטב מדי פעם. גם מהלכי "ההסדרה" שליוו את השנתיים האחרונות והחליפין של כסף תמורת ביטחון לא עיצבו מציאות שונה באופן מהותי, היות שלא שברו את היגיון הביניים הפוסט מודרני של משחקי החתול והעכבר בין חמאס לבין ישראל.

מצד אחד, חמאס לא ראה במהלך ההסדרה הסכמה סגורה באופן הרמטי אלא מעין גבינה שוויצרית שבמסגרת ה-"רגיעה" המוסכמת ניתן לייצר פעולות התנגדות במאפיינים מוגבלים. מן הצד השני, ישראל לא הלכה עד הסוף מבחינת הנכונות לשחרור "המצור" ולהנעת מהלכים כלכליים ארוכי טווח ברצועת עזה. זאת מתוך אותה הנחה שהדריכה את מדיניותה של ישראל מאז 2007 – שאסור לאפשר התעצמות ניכרת של החמאס.

Iron Dome system intercepts Gaza rockets aimed at central Israel Operation Protective Edge 2014 IDF

מערכת "כיפת ברזל" מנסה ביירוט רקטה מרצועת עזה, מרכז ישראל, 2014

 

הנסיבות לפרוץ סבב הלוחמה הנוכחי

ישראל הגיעה לסבב לוחמה הנוכחי מול חמאס לא בגלל ירושלים שהייתה לכל היותר רק עוד דלק לבערה, אלא בשל החלטה מודעת של הארגון לייצר מפגן ענק של התנגדות על רקע שני תהליכים אזוריים.

התהליך הראשון קשור לתנועה הכוללת של המזרח התיכון בעשור האחרון לכיוון פרדיגמה פרגמטית ותועלתנית. השינוי הפרדיגמטי הביא לכינון הסכמי אברהם מחד גיסא ולדחיקת העניין הפלסטיני במורד סדר היום הבינלאומי מאידך גיסא.

התהליך השני קשור להבנה של החמאס כי ההקשר המערכתי הבינלאומי משתנה לרעת ישראל. זאת בעיקר בשל חזרת פוליטיקת הזהות למזרח התיכון באדיבות הממשל האמריקני החדש שלמעשה זנח את הפרדיגמה התועלתנית של הממשל הקודם. התוצאה המיידית שנבעה מהשינוי הפרדיגמטי בממשל האמריקאי הייתה נטישה של ארצות הברית את ידידיה במזרח התיכון, ובעיקר את המדינות הידידותיות שהיו שותפות של ישראל ל-"הסכמי אברהם".

העימות בין ישראל לבין החמאס מתחולל בנסיבות של שינוי השפה האסטרטגית המדוברת באזור. חשוב להפנים זאת משום שהדבר מוסיף משמעויות חדשות לדיון בסוגיית האסטרטגיה הישראלית מול החמאס ומול רצועת עזה. בהינתן שהמערכה הנוכחית חורגת מהקונספציה של "עוד סבב קטן" ומשקפת התנגשות רבתי בין מצדדי הפרדיגמה הפרגמטית לבין חסידי הפרדיגמה הזהותית – פרדיגמה בה אוחזים גורמי ההתנגדות במרחב מטהראן ועד עזה – ישראל ניצבת בפני דילמה אסטרטגית משמעותית ביחס לרצועת עזה. האם יש להמשיך באסטרטגיה הפוסט מודרנית שהביאה להישגים חלקיים ומוגבלים ולתקופות של שקט יחסי בצל מציאות של עימות כרוני? או שמא על ישראל לשנות כיוון ולבחור באסטרטגיה מודרניסטית החותרת להכרעה מוחלטת?

 

לעבור לאסטרטגיה של הכרעה

החתירה להכרעה מוחלטת נעלמה לחלוטין מהשפה האופרטיבית בישראל של העשורים האחרונים. גישת ההכרעה הומרה בגישת "האין ניצחון" ו-"האין הכרעה" ששיקפה אימוץ תבניות רלטביסטיות האופייניות למציאות פוסט מודרנית. גישת "האין הכרעה" אומצה לא רק על ידי מדינאים ישראלים אלא גם על ידי אנשי הממסד הצבאי. במערכות שהתחוללו מאז 2007, אנשי הצבא ניסו לייצר דרכי ביניים ולהימנע מחלופות מוחלטות כמו כיבוש מחדש של רצועת עזה. במקום חתירה להכרעה, הפיקוד הצבאי הבכיר בחר להתמקד בניהול מערכות צבאיות מן האוויר, וזאת כשברור להם שהאפקטיביות של דרך תקיפה זו מוגבלת. ולכן, כמעט כל סבבי הלחימה מאז 2007 הסתיימו בסוג של תיקו חמוץ בין ישראל לבין חמאס, מה ששימר את המציאות של לא פה ולא שם.

השימוש בכיפת ברזל אפשר לישראל להקטין את פוטנציאל ההיזק של חמאס, אבל גם הביא את צה"ל להתבסס על מרחב האפשרויות של ניהול מערכות בשלט רחוק. כלומר, ההגנה שכיפת ברזל סיפקה לאוכלוסייה האזרחית בישראל אפשרה לצה"ל להימנע ממהלכי הכרעה צבאית כמו כניסה קרקעית לרצועת עזה.

המערכה הנוכחית מתנהלת במקביל לשינויי עומק בפוליטיקה האזורית, בחסות התהליכים שמקדם הממשל החדש בארצות הברית, אבל גם במסגרת שינויים באופן שגורמי ההתנגדות רואים את עוצמת מדינות המערב. בעיני חמאס ותנועות התנגדות אחרות מגפת הקורונה חשפה את חולשת המערכות המדינתיות המערביות. בתנאים כגון אלו, אין לישראל את הפריווילגיה להמשיך בגישה אסטרטגית ואופרטיבית המבוססת על דרך הביניים, וזאת משום שדרך זו אינה מתכתבת עם רוחות השינוי באזור. ודווקא בשל כך, ישראל צריכה לאמץ גישה אסטרטגית הרואה את העימות הנוכחי לא רק במונחים אסטרטגיים ואופרטיביים של "משבר", אלא גם במונחים "הזדמנות". לישראל יש הזדמנות לעצב מחדש את כללי המשחק, לא רק מול השחקנים ברצועת עזה אלא מול כלל השחקנים במערכת האזורית, בין אם מדובר באיראן, בגורמים הקיצונים בקרב ערביי ישראל, ברשות הפלסטינית ובחזבאללה. וישראל יכולה לנצל את העימות הנוכחי גם כדי לעצב מחדש את כללי המשחק מול שחקנים ידידותיים כמו ארצות ומדינות אירופה. ידידות אלו צריכות להפנים – גם ובעיקר דווקא על רקע גישתן האידיאולוגית הנוטה לאיזון ולפוליטיקת זהות – את הגבולות האדומים של ישראל.

כלומר, המערכה הנוכחית מול החמאס צריכה להפוך מעוד מערכה פוסט מודרנית שתסתיים בוויכוח פרשני על תוצאותיה למערכה מודרנית שתסתיים בהכרעה ברורה וחד משמעית. הכרעה ברורה פירושה פירוק המסגרות הלוחמות של חמאס לצד יצירת מציאות קשה בתוך רצועה עזה שלא רק תביא לפירוק תנועת ההתנגדות מיכולותיה, אלא גם תהווה שיעור מרתיע אודות הגבולות האדומים של ישראל ואודות המחירים שהצד השני עלול לשלם על חצייתם. והמסר המרתיע אמור להיות ברור לכל גורם במרחב התחום בין הים התיכון לבין נהר הירדן אך גם מחוץ למרחב זה כולל מדינות ידידותיות.

מערכה מודרנית שתסתיים בהכרעה ברורה דורשת מהלך קרקעי עמוק שעלול להיות כרוך במחירים אנושיים שישראל ביקשה לצמצמם בעשורים האחרונים. יתרה מזאת, החתירה להכרעה דורשת מישראל נכונות להיכנס לאזור בו יש לצד המוחלטות האופרטיבית סימני שאלה לגבי היום שאחרי. כך, למשל, מה תהיה זהות גורמי הכוח לאחר ההכרעה, האם שרידי המערכת החמאסית המוחלשת או שמא גורמים בינלאומיים שיקבלו על עצמם את המלאכה הסיזיפית של שיקום הרצועה מהחורבן שחמאס המיט עליה?

אירועים אתגריים הם לא רק משבר ואילוץ, אלא גם הזדמנות לפרידה מתפיסות עבר שהייתה להם רלוונטיות לאורך תקופה מסוימת, אבל שאיבדו מתקפותן ושבנסיבות מסוימות – כמו הנסיבות ההולכות ומתהוות באזור – הן הופכות לאבן ריחיים על עתידה של המדינה. עזה, אם כן, צריכה להפוך למשל!

ד"ר דורון מצא הוא חוקר בתחום הסכסוך היהודי-ערבי והחברה הישראלית במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים ובכיר לשעבר בשירות הביטחון הכללי

users: דורון מצא

שי המקורי
כדי לעשות מהלך אסטרטגי, צריך להכינו מבעוד מועד, אורנים גדול, הוגן שנים לפני. לכן ללא יקרה

ארז
טענת במאמר שחמאס יזם באופן מודע את ההתלקחות הנוכחית. שני דברים יש לי להעיר:
א) על מה הקביעה הזאת מבוססת?
ב) שני הנימוקים שהעלית לגבי המוטיבציה של חמאס לפתוח במערכה הנוכחית - לגבי אף אחד מהם אינני מבין כיצד הם מייצגים אינטרס מובהק של חמאס להשיג רווח ממשי

אולי יעניין אתכם