הקרב על הכעבה

בתמונה הכעבה במהלך החג'

שנת 1979 הייתה שנה מרתקת ומלאת תהפוכות במזרח התיכון. השנה התחילה עם נטישת השאה מוחמד רזא שאה פהלווי את איראן ועם שובו של אייתוללה רוחאללה ח'ומייני מגלות של כ-14 שנים. במרץ של אותה שנה נערך טקס החתימה על הסכם השלום בין ישראל למצרים, וביולי סדאם חוסיין מונה לנשיא עיראק. אולם, בשנה זאת היה אירוע היסטורי נוסף המוכר פחות לקורא הישראלי – הקרב על הכעבה.

הכעבה

בעיר מכה, במרכז מסגד אל-חראם, עומד מבנה קובייתי גדול מממדים – אל-כַּעְבָּה (בערבית "הקובייה").
הכעבה היא האתר המקודש ביותר בדת האסלאם (בתוך הכעבה מצויה "האבן השחורה" הנחשבת לשריד אסלאמי מקודש).

כיוון התפילה של המוסלמים הוא כלפי הכעבה במכה. בכל שנה מיליוני מוסלמים עולים לרגל למכה, בייחוד בחודש ד'ו אל-חיג'ה, בו נערך החג'. העלייה לרגל למכה בחודש זה וביצוע סדרת הפולחנים של החג', ביניהם שבע הקפות של הכעבה, מרכיבים את מצוות החג' – אחת מחמש המצוות העיקריות בדת האסלאם.

יוקרתו של בית המלוכה הסעודי בעולם האסלאם נובעת במידה רבה מהיותו משרת המקומות הקדושים בהם חי ופעל הנביא מוחמד ומעל כולם מקודשת הכעבה במכה.

למרות שמדובר באתר מקודש, בסוף שנת 1979 נערך קרב ממושך בין מורדים אסלאמיסטים שהשתלטו על הכעבה לבין כוחות הממלכה הסעודית.

מסגד אל-חראם, מכה

ג'והימאן אל-עותייבי

בראש המורדים עמד אדם בשם ג'והימאן אל-עותייבי. אל-עותייבי היה נכד של מנהיג ב-"אל-אח'ואן". אין מדובר בארגון "האחים המוסלמים" הידוע גם בכינוי זה, אלא בצבא שבטי שסייע לבית סעוד להשתלט על חצי האי ערב בשלושת העשורים הראשונים של המאה ה-20. בעשורים לאחר מכן הצטרפו רבים מהאח'ואן למשמר הלאומי – יחידת עלית המורכבת מבני שבטים נאמנים לבית סעוד שתפקידה העיקרי להגן על השלטון מפני ניסיונות הפיכה. אל-עותייבי עצמו שירת במשמר הלאומי במשך 18 שנה.

אחרי שחרורו מהצבא עבר אל-עותייבי לגור בעיר מדינה שם הצטרף לקבוצה סלפית (הסלפיה היא פלג פונדמנטליסטי בדת האסלאם). אל-עותייבי הפך למנהיג של קבוצת קנאים לה קרא "אל-אח'ואן" על שם הצבא השבטי.

אל-עותייבי טען ששושלת בית סעוד השולטת בערב הסעודית איבדה את הלגיטימציה השלטונית שלה משום שהיא מושחתת, ראוותנית והורסת את התרבות המוסלמית-ערבית עקב רצונה לחקות את המערב. אל-עותייבי וחסידיו שאפו להדיח את משפחת סעוד מהשלטון, לגרש גורמים צבאיים זרים מאדמת סעודיה, להפסיק את ייצוא הנפט לארצות הברית ולנתק את סעודיה מהעולם המערבי (טענות ושאיפות כגון אלו היו נפוצות בקרב גורמים פונדמנטליסטים רבים במרחב המוסלמי – ממחוללי המהפכה האסלאמית באיראן ועד אל-קאעדה).

ג'והימאן אל-עותייבי

ההשתלטות על מסגד על-חראם

האירוע החל בשעות הבוקר המוקדמות של ה-20 בנובמבר 1979 – היום הראשון בשנת 1,400 לספירה ההג'רית (לוח השנה האסלאמי). כמה מאות לוחמים בהנהגתו של אל-עותייבי נכנסו למסגד אל-חראם עם ארונות קבורה מלאים בכלי נשק והשתלטו על המתחם. אחד ממנהיגי הקבוצה, מוחמד בן עבדאללה אל-קחטאני, הוכרז כ-"מהדי" (משיח), והמורדים קראו למאמינים המוסלמים לציית לו. לאחר ההשתלטות המוצלחת המורדים, שהביאו עמם גם את נשותיהם וילדיהם, התבצרו במתחם.

אחרי שהתקפה של כוחות ביטחון נהדפה על ידי המורדים באבדות כבדות לתוקפים, הכוחות הסעודים כיתרו את מתחם מסגד אל-חראם. היות שהנביא מוחמד אסר על לוחמה במסגד אל-חראם, המלך הסעודי כינס את העלמאא (חכמי הדת) הבכירים בממלכה. העלמאא הוציאו פתווה (פסק הלכה) המתירה לצבא הסעודי להפעיל כמה כוח שצריך כדי להכריע את המורדים המבוצרים.

בינתיים, הסיפור אודות ההשתלטות של מורדים חמושים על מסגד אל-חראם פורסם בתקשורת הבינלאומית. תגובה מעניינת נשמעה מהמנהיג הטרי של איראן, אייתוללה ח'ומייני. המנהיג השיעי אמר כי "לא מן הנמנע שההשתלטות על מסגד אל-חראם היא עבודה של האימפריאליזם האמריקאי ושל הציונות הבינלאומית".

הסעודים עברו להפעיל נשק כבד נגד המורדים, כולל מקלעים, טילי נ"ט ונגמ"שים. אל-קחטאני נהרג בלחימה, אבל אל-עותייבי ואנשיו הנותרים סירבו להיכנע. אחרי שישה ימי לחימה הכוחות הסעודים השתלטו על רחבת המסגד, אבל המורדים נסוגו לחלק הבנוי מתחת לרחבה – מבוך של מאות חדרים וקיטונים – והמשיכו להילחם משם.

עשן עולה ממסגד אל-חראם, 1979

הכרעת המורדים

לאחר שניסיונותיהם של כוחות הביטחון להכריע את המורדים המבוצרים מתחת למבנה העלו חרס, משפחת המלוכה הבינה שהיא צריכה סיוע חיצוני כדי לסיים את הלחימה במתחם המקודש. סעודיה פנתה בבקשת עזרה לצרפת וזו שלחה שלושה לוחמים מיחידת ההתערבות של הז'נדרמריה הלאומית – יחידת הלוחמה בטרור הבכירה בצרפת – כדי לייעץ לכוחות הסעודים. הצרפתים הביאו עמם גז מיוחד המיועד לנטרול אנשים. הסיוע הצרפתי נשלח בחשאי כדי למנוע ביקורת על מעורבות של כוחות לא מוסלמיים בלוחמה באתר המקודש.

ב-3 בדצמבר החל הקרב הסופי. הכוחות הסעודים קדחו חורים ברצפת המסגד ושלשלו דרכם מיכלים של הגז המנטרל לתוך המבוך שמתחת. לאחר מכן הסעודים פוצצו את המיכלים כדי שהגז ינטרל את המורדים, אבל בגלל החדרים הרבים הגז השיג רק הצלחה חלקית ונדרשו עוד 18 שעות לחימה כדי להכריע לגמרי את המורדים. ב-4 בדצמבר, אל-עותייבי וכוחותיו הנותרים נכנעו.

האירוע נמשך 16 ימים תמימים. מכוחות הביטחון הסעודים נהרגו 127 לוחמים ונפצעו 451. נהרגו גם 26 המתפללים ששהו במסגד כאשר המורדים השתלטו עליו.

חיילים סעודים נלחמים במבוך החדרים מתחת למסגד אל-חראם, 1979

פוסט פקטום

אחרי יומיים של עבודות ניקיון אינטנסיביות, ולמרות שאפשר עדיין היה לראות חורי כדורים בקירות המסגד ובעמודיו, המלך ח'אלד הוביל קבוצת מתפללים לתוך המתחם המקודש. המלך נישק את האבן השחורה, הקיף שבע פעמים את הכעבה, ושתה מים מבאר זמזם המקודשת (מקור מים המצוי בתוך מסגד אל-חראם. המוסלמים מאמינים כי זו באר המים שאללה יצר אותו בשביל הגר וישמעאל הנודדים במדבר).

ב-9 בינואר, השלטונות הסעודים הוציאו להורג בעריפת ראש את אל-עותייבי ואת המורדים האחרים ששרדו. ההוצאות להורג נערכו בשמונה ערים שונות בממלכה. 63 מורדים הוצאו להורג, מתוכם 41 היו בעלי אזרחות סעודית, עשרה היו בעלי אזרחות מצרית, והאחרים באו מדרום תימן, מצפון תימן, מכוויית, מסודאן ומעיראק.

המורדים שהשתלטו על מסגד אל-חראם לאחר שנתפסו, 1979

המלוכה הסעודית שליקקה את הפצעים מהאירוע המזעזע והמביך אולי שמחה כשברית המועצות פלשה כשבועיים לאחר מכן לאפגניסטן – מהלך שמשך סעודים אסלאמיסטים רבים להוציא את הכעס כלפי חוץ ולא כלפי פנים. עם זאת, ישנם חוקרים הטוענים כי הזעזוע של המלוכה הסעודית מהמקרה הניעה אותה לאמץ קו דתי מחמיר יותר. האיסור על נהיגת נשים הוחמר, מקומות בילוי רבים נסגרו והוספו עוד שעות ללימודי דת בבתי הספר.

כיבוש הכעבה ומסגד אל-חראם השפיע, בלי ספק, על בנו בן ה-22 של הקבלן ששיפץ את המתחם המקודש. אותו בן יצטרף עם הזמן לאסלאמיסטים שנלחמו בסובייטים באפגניסטן. שמו של הבן הוא אוסאמה בן לאדן.

נעם בנעט הוא חוקר ומרצה לעולם הערבי והאסלאם, מתמחה בתחום הקריקטורות מהמזרח התיכון