קרדיט איורים: גל ערד-כבירי

איורים: גל ערד-כבירי

בנאום בשנת 2002, אמר הנשיא ג'ורג' בוש: "אנחנו נלחמים נגד עוני, כי תקווה היא תשובה לטרור". באותה שנה, נשיאים של מספר אוניברסיטאות טענו כי יש להגדיל את ההשקעה בחינוך והשכלה כחלק מהמאמץ למיגור הטרור. הרעיון כי טרור נובע מעוני ובורות משותף לכל הקשת הפוליטית, ולא רק בארה"ב.

אבל האם זה נכון? אולי הקשר בכלל הפוך? אולי עוני ובורות דווקא מפחיתים טרור, ועושר והשכלה מגבירים אותו? אנקדוטות אפשר למצוא לכאן ולכאן. מצד אחד יש לנו מחבלים עניים ולא משכילים ומצד שני, יש לנו את אוסמה בן לאדן שהיה אדם משכיל ויורש של מיליונים.

ברור אם כן, שלא כל המחבלים עשירים ולא כל המחבלים עניים. אנחנו נמצאים בתחום האפור יותר של טענות סטטיסטיות והשאלה היא – מה המחקר אומר לנו? האם יש קשר בין השכלה והכנסה לטרור ואם כן – מה הוא?

התשובה, באופן מאוד מדכא, היא שאם קיים קשר, הוא כנראה הפוך ממה שהיינו חושבים – הכנסות גבוהות יותר, פחות עוני, יותר השכלה – מובילים ליותר טרור, ולא פחות. למה? ואיך הגיעו בכלל למסקנה הזו? הנה אנחנו מתחילים.

למה שבכלל יהיה קשר כזה?

למה שיהיה קשר בין תנאים כלכליים (עוני והשכלה) לטרור? ככל שאני עני יותר, יש לי פחות בשביל מה לחיות ולכן יש יותר סיכוי שאעסוק בטרור. שימו לב שבעצם ניסחנו כאן מודל. מודל הוא הפשטה ורידוד של מציאות מורכבת שבהכרח טועה. אבל ייתכן שהמודל מספיק שימושי על מנת לעזור לנו להבין תהליכים מורכבים ואולי גם יעזור לנו לבנות מדיניות מתאימה.

בדרך כלל, לאחר שמנסחים מודל, לוקחים אותו אל הנתונים ובוחנים אותו. המודל הזה נשמע הגיוני, אבל הוא לא המודל האפשרי היחיד או זה שמסביר הכי טוב את הנתונים. אחת הבעיות של המוזל הזה היא התעלמותו ממספר גורמים קריטיים: אם אני מאוד עני, מתי יש לי זמן בכלל לחשוב ולהתעסק בפוליטיקה ודת? אם יש לי פחות בשביל מה לחיות, למה לי לעסוק בטרור ולא ב-"סתם" פשיעה או פשוט לשבת בחוסר מעש? איזה ארגון טרור בכלל יעסיק אותי?

רגע. מה זאת אומרת, "יעסיק אותי"? מחבלים הם מחבלים הם מחבלים. הם לא הולכים לראיונות עבודה וארגוני טרור לא מייצרים מוצרים או שירותים. אבל אם תחשבו על זה קצת יותר, תבינו שארגוני טרור בעצם מאוד דומים למעסיקים (מרקס ולנין בטח היו גאים בי על טענה זו).

מגדל עגבניות מייצר עגבניות ולשם כך הוא צריך עובדים ומכונות. אינטל מייצרת מעבדים ולשם כך היא צריכה עובדים ומכונות. ארגוני טרור מייצרים... טרור ולשם כך הם צריכים עובדים – החל מהמחבל עצמו שיבצע את הפיגוע ועד למערך לוגיסטי שישיג את הפצצה או הנשק וידאג שהמחבל יגיע למטרה שלו.

בדיוק כמו שאינטל ומגדל העגבניות מעסיקים אנשים עם כישורים ורמות השכלה שונות כך גם ארגוני הטרור. העני שאין לו בשביל מה לחיות מהמודל הפשטני הוא במילים פשוטות – עובד לא מוצלח במיוחד. בשביל לייצר פיגוע טרור "איכותי" צריך להשקיע הרבה משאבים וצריך "אנשים מצוינים". צריך גם אנשים עם מוטיביציה גבוהה שיהיה להם מאוד אכפת מ-"העבודה".

ברגע שמבינים שיש עוד צד למשוואה – צד ה"ביקוש" למחבלים – אפשר להתחיל להבין למה ייתכן שיותר השכלה והכנסה דווקא יובילו ליותר טרור. ככל שאנשים יהיו יותר משכילים ועשירים, ארגוני טרור יוכלו להוציא לפועל יותר פיגועים ובאיכות גבוהה יותר.

עד כאן עם מודלים ותאוריות. הגיע זהמן לדבר תכל'ס.

 

מה אומרים הנתונים?

טרור, כלכלה, והקשר ביניהם, הוא לא נושא שנכתבו על מחקר אחד או שניים, אלא תחום מחקר שלם. כמו שבוודאי אפשר לנחש, חוקרים ישראלים בולטים בדיסציפלינה המחקרית הזו, "בזכות" החשיפה הגדולה של מדינת ישראל לטרור. רשימה חלקית ובהחלט לא ממצה של השמות הגדולים בתחום בישראל כוללת את קלוד בר-רבי, אסף זוסמן, אסטבן קלור ומשה שעיו.

במחקר משנת 2003 סקרו החוקרים אלן קרוגר וייטקה מלצ'קובה את הספרות המחקרית שניסתה לענות על השאלה "מה הקשר בין השכלה ועושר (או עוני) לטרור?" הקשר המדובר נבחן במספר דרכים שונות ובמגוון אזורים בעולם.

סקרי דעת קהל פלסטינים מדצמבר 2001 בחנו את הקשר בין טרור ותמיכה בטרור לבין מספר מאפיינים דמוגרפיים – מקצוע, השכלה, תעסוקה. ניתוח סטטיסטי של הסקר מעלה כי ישנה תאימות בין יותר השכלה ובין מקצועות בעלי הכנסה גבוהה יותר לבין תמיכה גדולה יותר בטרור נגד ישראל וארצות הברית.

חזבאללה פרסם ביוגרפיות קצרות של 129 שהידים שנהרגו בין 1982 לבין 1994. לפי הערכות, מדובר בכשליש מסך הלוחמים של החיזבאללה בתקופה ההיא. מתוך הביוגרפיות אפשר לדעת האם השהיד היה עני, מה היה גילו כשנהרג, מה הייתה רמת ההשכלה שלו ועוד. את המדגם הזה השוו למדגם מייצג של הלשכה הסטטיסטית הלבנונית מאותה תקופה ובאותו טווח גילאים. ממודל ששקלל את כל הגורמים האלה נמצא שעניים הם בעלי סיכוי של 40% פחות להיות לוחמי חיזבאללה ואילו מי שיש לו השכלה על-תיכונית (כולל אקדמית) הוא בעל סיכוי של 32% יותר להיות לוחם חיזבאללה.

באופן דומה לקחו ביוגרפיות של שהידים פלסטינים שפורסמו בין 1987 ל- 2002 במגזינים של החמאס, הג'יהאד האיסלמי והרשות הפלסטינית. הנתונים על השהידים הושוו לאוכלוסייה הכללית בעזרת סקרים של הלשכה הסטטיסטית הפלסטינית. נמצא שעניים הם בעלי סיכוי של 52% פחות להיות שהידים ואילו כל שנת השכלה נוספת העלתה את הסיכוי ב-63%. מעניין לציין שמדובר בתקופה בה רווחו פיגועי ההתאבדות.

באופן נאיבי, אפשר היה לשער שמחבלים מתאבדים יהיו עניים ולא משכילים. הרי מי שבוחר להתאבד, כנראה כבר נמצא במצוקה גדולה ואין לו בשביל מה לחיות. אולם, ההפך הוא הנכון. כאשר בוחנים את שאלת הסיכוי להיות מחבל מתאבד – התוצאות מובהקות אף יותר. עניים היו בעלי סיכוי של 82% פחות להיות מחבלים מתאבדים וכל שנת השכלה נוספת העלתו את הסיכוי ב-106%. למעשה, מתוך 48 מחבלים מתאבדים בתקופה לכמעט 60% מהם הייתה השכלה על-תיכונית לעומת 15% בלבד מכלל האוכלוסייה הפלסטינית.

Paletinian Terrorists Education

בין 1980 ל-1984, ביצעה המחתרת היהודית מספר פיגועי טרור נגד פלסטינים. בפיגועים אלו נהרגו 23 איש ו-191 נפצעו. אחד מחברי המחתרת היהודית הידועים ביותר הוא חגי סגל, שכתב ספר בנושא. בעזרת הספר, יש לנו גישה למיני-ביוגרפיות של 27 חברי מחתרת ואנשים שקשורים אליה. זהו המחקר החלש ביותר בסקירה, שכן הוא לא כולל השוואה לאוכלוסייה הכללית וגודל המדגם קטן מאוד. ובכל זאת, אפשר לראות כי היה מקרב חברי המחתרת היהודית היה שיעור ניכר של אנשים משכילים ובעלי הכנסה נאה. במחתרת היהודית היו חברים מורים, סטודנטים, מהנדסים, יזמים, תוכניתן, כימאי וטייס קרב.

יכול להיות שמה שמשפיע על הרצון של אנשים להיכנס לטרור הוא לא מצבם הכלכלי האישי אלא המצב של הסביבה שלהם או של מדינתם. אפשר לחשוב, למשל, על אפגני משכיל ועשיר שעוסק בטרור בגלל מצבה הכלכלי הרעוע של מדינתו. בשביל לבדוק את הטענה הזו, בוצע מחקר שבדק את ארץ המקור של מחבלים שביצעו כמה מפיגועי הטרור הגדולים, כמו פיגועי התאומים, בין השנים 1997 ל-2002.

על ידי שימוש במאפיינים כלכליים וחברתיים שונים של מדינות המקור – גודל אוכלוסייה, תוצר לנפש, רמת זכויות פרט, שיעור מאמינים בדתות שונות ושיעור האנאלפביתים. לא נמצא קשר מובהק סטטיסטית בין רמת התוצר לנפש לכמות פיגועי הטרור, אך נמצא כי ממדינות עם רמת גבוהה יות של שמירה על זכויות אזרח, יוצאים פחות מחבלים.

המחקרים שנזכרו לעיל אינם חפים מבעיות. אבל מחקר ועוד מחקר כבר הופכים למצבור ראיות שקשה להתעלם ממנו. קרוגר ומלצ'קובה מסכמים זאת כך: "צברנו מספיק ראיות כך שאפשר לשער בביטחון יחסי מדוע השתתפות בטרור ואלימות פוליטית אינו מתואם, או אפילו מתואם באופן חיובי, עם השכלה והכנסה" והוסיפו כי "בצד ההיצע של טרוריסטים, טרור דומה לצורות אחרות של השתתפות פוליטית. אנשים משכילים יותר מרקע חברתי-כלכלי אמיד משתתפים יותר בפוליטיקה כיוון שזו דורשת רמה מינימלית מסוימת של עניין, מומחיות, מחויבות ומאמץ – ויותר סביר שאנשים שלא צריכים לדאוג לקיום היומיומי שלהם ידאגו לנושאים הללו".

קרוגר ומלצ'קובה מציינים כי "הממצא שישנם יותר טרוריסטים שיצאו ממדינות שלוקות מבחינת זכויות אזרח – מחזק את הטענה שטרור הוא תופעה פוליטית יותר מאשר היא כלכלית. בצד הביקוש, נראה שארגוני טרור מעדיפים אנשים מחויבים ומשכילים על פני אנאלפביתים עניים" ומסכמים כי "נראה שיש מעט מאוד סיבה לאופטימיות שהפחתת העוני או הרחבת ההשכלה תובלנה להפחתה משמעותית בטרור, ללא שינויים נוספים".

אריאל קרלינסקי הוא כלכלן, חבר האגודה הישראלית להסטוריה כלכלית וחוקר בפורום קהלת לכלכלה

* פורסם לראשונה בבלוג האמנית והרוכל

users: אריאל קרלינסקי

אולי יעניין אתכם