גרפיטי תמיכה בחמאס

ב-12 לפברואר השנה דיווח העיתון הכוויתי "אל ג'רידה" שבכיר חמאס המקורב לשלטון המצרי, מוסא אבו מרזוק, ביקר בכינוס של בכירי חמאס בקטאר את מדיניותו של ראש הלשכה המדינית של חמאס, אסמעיל הנייה, ואמר שמי שמחפש הודנה [ערבית: רגיעה] עם ישראל, צריך לחפש אותה במצרים, בירדן, באיחוד האמירויות ובערב הסעודית ולא באיראן ובטורקיה.

אבו מרזוק מיהר להכחיש את הפרסום, אולם דבריו אלה, אם אכן נאמרו, מאפשרים הצצה לפוליטיקה הפנימית בתוך החמאס, ומפנים את תשומת הלב לכך שקיימת מחלוקת יסודית בצמרת הארגון. אחד ההיבטים של מחלוקת זו הוא אכן האוריינטציה האזורית. היבט נוסף שלה, הקשור קשר הדוק להיבט הראשון, הוא היחס לאש"ף ולישראל.

בשנת 2018 קיבלה מחלוקת זו ביטוי חריף במאבק שהתנהל בין שתי פרוגרמות מנוגדות: "הסדרה ישירה" בין ישראל לחמאס, המעניקה לו הישגים מדיניים וכלכליים ברצועת עזה; למול "הסדרה רחבה", הנשענת על פיוס פנים פלסטיני בין החמאס לרשות הפלסטינית (רש"פ), במסגרתו תשלוט בעזה, יהודה ושומרון ישות פלסטינית אחת, שתכונן ממשלה ושתגבש מדיניות אחידה ביחס לישראל.

בהיעדר הכרעה על אחד האפיקים, מתקיים בין ישראל והחמאס מצב ביניים של חתירה לאיזון באמצעות המשוואה של הגבלת האלימות תמורת הקלות כלכליות. המחלוקת בין אפשרויות ההסדרה השונות מפלגת את הזירה הפוליטית לא רק בתוך החמאס אלא גם בתוך ישראל, ובמערכת הבינלאומית הסובבת.

בסדרת המאמרים הזו אנו מבקשים לשרטט את המאבק שהתנהל בשנת 2018 בין אפיק ההסדרה הישירה לבין אפיק ההסדרה הרחבה – פרשה שחשיבותה לא רק בעיצוב היחסים בין העמים להמשך הדרך אלא גם בכך שערערה את יציבות ממשלת ישראל שכזכור נפלה זמן קצר לאחר מכן.

אנו מתבססים על פרסומים במקורות ישראליים גלויים (לרבות כאלה שמצטטים מקורות ערביים), אך מציעים ניתוח שונה מזה שמציגים הכתבים והפרשנים הנוטים לייחס את הצעדים והעמדות לצדדים הניצים תוך טשטוש המחלוקות הפנימיות בתוך כל צד, גם אם הם עצמם היו אלו שדיווחו עליהן. אנו סבורים שדווקא על ידי זיהוי וניתוח המחלוקות הפנימיות, ניתן להגיע להבנה טובה יותר של ההתרחשויות בזירה.

 

השלב הראשון – אביב 2017-אביב 2018: פיוס פלסטיני וכישלונו

בחודש פברואר 2017 נבחר יחיא סינוואר למנהיג חמאס ברצועת עזה והחליף את איסמעיל הנייה שמונה לראש הלשכה המדינית של הארגון. באוקטובר מונה סאלח אל-עארורי לסגנו של הנייה. עארורי ששהה אז בטורקיה נחשב לאיש הקשר של החמאס לאיראן וטורקיה. בנוסף היא עארורי האחראי על פעילות חמאס ביהודה ושומרון במסגרתה פיקד על חטיפת שלושת הנערים בקיץ 2014. עארורי אף בנה את רשת הפעילים שתכננה הפיכה בגדה אך זו נתפסה על ידי השב"כ במהלך מבצע "צוק איתן".

מבחינה פורמלית שימשו הנייה וסינוואר כהנהגה הראשית. אולם, חמאס אינו שלטון המצליח להחזיק את עצמו בכוחות עצמו והוא נמסך על שולחנם של כוחות אזוריים המממנים ומחמשים אותו. פעיל השלום המזרח-ירושלמי אברהים ענבאווי סבור שאל-עארורי וחבר הלשכה המדינית מחמוד א-זהאר הם הערוץ המרכזי לתמיכה הטורקית, האיראנית והקטארית בחמאס, ולכן כוחם גדול משל הנייה וסינוואר הזוכים לתמיכה נרחבת יותר ברחוב ובקרב הפעילים.

ב-17 לספטמבר 2017, לקראת שיחות פיוס בין החמאס לפת"ח בקהיר ביטל החמאס את "הוועדה האדמיניסטרטיבית" באמצעותה ניהל את הרצועה בשנים האחרונות. ב-12 לאוקטובר נחתם הסכם ביניים לפיוס בעידודו של הנייה ובניגוד לדעתם של גורמים קיצוניים יותר, ביניהם מפקדים בזרוע הצבאית.

במסגרת ההסכם צפויה הייתה לקום ממשלת אחדות שתקבל את האחריות המנהלית על עזה. מעבר רפיח אמור היה להיות מועבר לשליטת הרשות הפלסטינית ו-3,000 משוטריה נועדו להשתלב בכוח המשטרה של עזה.

ישראל התנתה את שיתוף הפעולה שלה עם ממשלת אחדות הפלסטינית לא רק בשליטה מלאה של הרש"פ ברצועה אלא גם בכך שחמאס יקבל את תנאי הקוורטט, קרי הכרה בישראל, התחייבות להימנע מאלימות ומחוייבות להסכמים הקודמים בין ישראל ואש"ף. ישראל הוסיפה ודרשה גם את פירוק החמאס מנשקו ואת ניתוקו מאיראן וכן את השבת השבויים וגופות החללים שבידי החמאס. על סמך התנהלות הקבינט בישראל בהמשך, ניתן להעריך שהדרישות האלו נועדו להקשות על מימוש יוזמת האחדות ולאפשר לישראל שלא לשתף איתה פעולה במקרה ותמומש. ב-2 לנובמבר מסר חמאס את הפיקוח על המעברים לשוטרי הרש"פ.

ב-20 לדצמבר אמר סינוואר במפגש עם מוסדות ההגנה האזרחית ברצועה שהחמאס לא יחזור לשלוט ברצועת עזה או לנהל אותה "החלטה זו אסטרטגית ואין חזרה ממנה, חמאס ייצא מהתמונה באופן סופי". סינוואר הוסיף וציין כי הפילוג הפלסטיני "פגע בכולנו כעם וכתנועת שחרור, לכן חובה לסיים את הפילוג בכל מצב ובכל מחיר."

אולם, ב-13 למרץ 2018 הופעל מטען חבלה בסמוך לשיירה שבה נסעו ראש הממשלה הפלסטיני ראמי חמדאללה וראש המודיעין הכללי מאג'ד פארג', כאשר השניים הגיעו לביקור ראשון בעזה מזה חמישה חודשים.

ניסיון ההתנקשות עורר האשמות הדדיות, אך מעניין לציין ששני הצדדים העלו את האפשרות שמטרת ניסיון ההתנקשות היתה לטרפד את מהלך הפיוס. פרשן "הארץ" צבי בראל כתב כך "אפשר היה להסיק שהפיוס עמד כבר על סף יישום כך שאי אפשר היה עוד לעוצרו אלא במעשה רדיקלי כמו חיסולם של ראש ממשלת הרשות הפלסטינית וראש המודיעין הכללי מאג'ד פרג'" ("הארץ", 16.03.18).

מאוחר יותר התגלה כי בתחילת חודש מרץ נעשה ניסיון להתנקש גם בחייו של סינוואר. כזכור, סינוואר התגלה כתומך נלהב של הפיוס ולא חשש אף לוותר על ריבונות החמאס בעזה למענו. לכן, לא יהיה זה בלתי סביר להניח שגם ניסיון ההתנקשות הזה כוון להכשיל את מימוש הפיוס.

• פיוס, הסדרה או מלחמה, חלק ב'ניסיון פיוס שני וצעדת השיבה הגדולה

• פיוס, הסדרה או מלחמה, חלק ג' – הופעת המסלול המקביל

• פיוס, הסדרה או מלחמה, חלק ד' – ההתקדמות באפיק ההסדרה והניסיונות לבלימתו

• פיוס, הסדרה או מלחמה, חלק ה' – הסדרה או מלחמה

• פיוס, הסדרה או מלחמה, חלק ו' – מאזן הכוח שנוצר

אבשלום בן צבי מלמד היסטוריה ותרבות יהודית-ציונית וכותב את יומן הרשת עמדת תצפית

יותם גבעולי חי בלייפציג, לומד גרמנית ועוסק בהיסטוריה פוליטית

users: אבשלום בן צבי ויותם גבעולי

אולי יעניין אתכם