יארצייט – ליאו מייג'ור

בתמונה ליאו מייג'ור (עם הרטייה על העין) אחרי שחרור זוולה

ביום שלישי חל יארצייט 13 לליאו מייג'ור, אחד מהגיבורים הגדולים ביותר ששירתו בצבא הקנדי.

מייג'ור נולד בשנת 1921 בניו בדפורד, מסצ'וסטס, אולם הוריו הקנדיים-צרפתיים לקחו את המשפחה בחזרה לקנדה בטרם מלאה לו שנה. בשנת 1940 התגייס מייג'ור לצבא הקנדי והצטרף לרג'ימנט רגלים קנדי-צרפתי (Régiment de la Chaudière).

מייג'ור מגיע לצרפת

הרג'ימנט בו שירת מייג'ור התאמן קרוב לארבע שנים, שנה בקנדה ושלוש שנים בסקוטלנד.

במהלך האימונים הארוכים מייג'ור התמחה בסיור ובקליעה. בשל יכולות החיילות המרשימות שלו, הוצע למייג'ור קידום לדרגת סמל, אבל הוא סירב להצעה.

ב-6 ביוני 1944, הרג'ימנט של מייג'ור נכנס בפעם הראשונה לקרב – בנחיתה בנורמנדי. במהלך הקרב על חוף ג'ונו, מייג'ור וחבריו פוצצו בונקר גרמני ושבו 12 חיילים גרמנים. שנים לאחר מכן, כאשר נשאל על יד בנו אם הוא פחד בנורמנדי, ענה לו מייג'ור "לא, הייתי עסוק מדי בירי לעבר הגרמנים".

ואם זה לא הספיק אז עוד באותו היום, מייג'ור נשלח למשימת סיור קדמית במהלכה נתקל בנגמ"ש גרמני, הסתער עליו ולקח אותו שלל.

מספר ימים לאחר מכן, מייג'ור נשלח למשימת סיור נוספת. הוא נתקל בכוח של חיילי וואפן אס. אס. והצליח לחסלו אבל נפצע קשה בעינו השמאלית כתוצאה מפיצוץ של רימון זרחן שהשליך אחד הגרמנים לפני מותו. הפציעה הובילה לעיוורון בעין שמאל (לפי חלק מהמקורות עיוורון מלא בעין שמאל ולפי חלק מהמקורות עיוורון חלקי). עם פגיעה שכזו כל אדם שפוי בדעתו היה מתפנה חזרה לאנגליה – אבל מייג'ור טען שהוא זקוק רק לעין ימין כדי לכוון את הרובה והתעקש להמשיך ולהילחם כשהפשרה היחידה שעשה הייתה לעטות רטייה (לעתים).

ליאו מייג'ור

מייג'ור בקרב על שפך הסכלדה

כמה חודשים לאחר מכן, במהלך הקרב הארוך על שפך הסכלדה, מייג'ור התנדב לצאת לסיור מאחורי קווי האויב כדי להשיג ידיעות על מה שעלה בגורלו של כוח שנעלמו עקבותיו לאחר שנשלח לכבוש כפר סמוך. מייג'ור מצא ציוד נטוש של הכוח והבין שכל לוחמיו נפלו בשבי. אבל אז הוא הבחין בשני חיילים גרמנים שפטרלו ליד סכר הקרוב לכפר. מייג'ור שבה חייל אחד והרג את השני שלא רצה להיכנע. מייג'ור אילץ את הגרמני השבוי להוביל אותו אל הקצין שלו ושבה גם אותו.
.
חיילי האס. אס. שהיו מבוצרים בתוך הכפר הבחינו בקצין הגרמני שנכנע לחייל הקנדי ליד לסכר ופתחו באש תופת לעברם וזאת למרות שהיו כמאה חיילים גרמנים נוספים בסמוך (חיילי האס. אס. לא הצליחו לפגוע במייג'ור אבל הרגו כמה מהחיילים הגרמנים שהיו מוצבים בסכר). בבחירה בין להישאר ולמות מאש ידידותית לבין להיכנע לשד הקנדי – החיילים הגרמנים בחרו בחיים. וכך הוביל ליאו 93 שבויים גרמניים חזרה אל הקווים הקנדיים.

על המעלל המדהים הזה, מפקדיו של מייג'ור המליצו עליו לקבל את "מדליית ההתנהלות המצוינת" (Distinguished Conduct Medal). למרות שמדובר בעיטור השני הכי גבוה שהיה אז בהיררכיית עיטורי הגבורה של צבאות חבר העמים הבריטי, מייג'ור סירב בעקשנות לכבוד לאחר שנודע לו שפילדמרשל ברנרד מונטגומרי שפיקד על הכוחות הבריטיים והקנדיים באירופה, אמור היה להעניק לו את המדליה. כמו רבים מחבריו, מייג'ור זעם על מונטי על הניהול הכושל של הפלישה להולנד וסבר שהוא לא כשיר לתפקידו.

ליאו מייג'ור (משמאל)

מייג'ור משחרר את זוולה

בפברואר 1945, כלי הרכב שבו נסע עלה על מוקש וכל נוסעיו נהרגו מלבד מייג'ור שנפצע קשה. מייג'ור שהועף מהרכב שבר את גבו בשניים או בשלושה מקומות וכתוספת שבר גם את שני קרסוליו (לפי חלק מהמקורות הוא גם שבר ארבע צלעות). אבל גם הפעם הוא סירב להתפנות לאנגליה וברח מבית החולים אחרי שבוע כדי להחלים בבית של משפחה הולנדית שהכיר מקודם. חודש מאוחר יותר מייג'ור שב ליחידתו, ובאפריל הוא כבש עיר.

כן כן, גבירותיי ורבותיי, ליאו מייג'ור כבש עיר מידי הגרמנים – ועשה זאת בכוחות עצמו.

העיר ההולנדית זוולה (Zwolle) עם אוכלוסייה של כ-50 אלף תושבים באותה תקופה, הייתה מרכז תחבורה חשוב. זוולה גם הייתה המעוז הגרמני האחרון בקו איסל (IJssel Line) – אחד מקווי ההגנה שהגרמנים התבצרו בהם כדי לעצור את התקדמות בעלות הברית בהולנד.

המפקדים של הכוח הקנדי שנשלח לכבוש את זוולה צפו להתנגדות עזה מהכוחות הגרמניים באזור והתכוונו להפגיז בכבדות את העיר הציורית לפני תחילת ההתקפה הקרקעית. מייג'ור וחברו הטוב וילי ארסנו, נשלחו קדימה לסיור כדי לבחון את קווי ההגנה של הגרמנים בזוולה. שני הסיירים ניסו להסתנן בחסות החשיכה לפרברי העיר אבל התגלו על ידי כוח גרמני וחברו ווילי נורה למוות. זו הייתה טעות שהגרמנים בזוולה עמדו להצטער עליה קשות.

ליאו מייג'ור וחברו הטוב וילי ארנו, זמן קצר לפני הקרב על זוולה

אחוז יגון וכעס על מותו של חברו, מייג'ור חיסל את הכוח הגרמני (לפי המקורות הוא הרג שניים מהחיילים הגרמנים ושניים אחרים העדיפו להימלט מפני הקנדי המטורף). אבל זה לא הספיק לו ובמקום לסגת הוא החליט להתקיף את כל הכוח הגרמני בזוולה לבדו. מייג'ור לקח את הרובה ואת הרימונים של חברו ההרוג והחל להתקדם לתוך העיר.

סדר האירועים של התקפת היחיד של מייג'ור לא ברור לגמרי במקורות ויש גם הבדלים ניכרים בתיאורים המופיעים במחקרים ההיסטוריים. על כל פנים, להלן שחזור של מה (שכנראה) התרחש בזוולה בין חצות לבין ארבע לפנות בוקר של ה-14 באפריל.

הסייר הקנדי החליט לחסל עמדת מקלע גרמנית נוספת. מייג'ור שהיה לא רק נועז אלא גם טקטיקן מצוין, עקף את העמדה הגרמנית ואז התקיף אותה מאחור – כלומר, מכיוון העיר – וחיסל אותה.

מייג'ור נתקל במכונית שרד גרמנית ושבה את הנהג שנבהל עד מוות מהחייל עם הרטייה שקפץ עליו מתוך החשכה. כמנהגו בקודש, מייג'ור הכריח את השבוי להובילו אל הקצין שלו. גם את הקצין הוא שבה ופרק מנשקו אבל הפעם הוא נקט בגישה שונה מזו שנקט בקרב על שפך הסכלדה. מייג'ור גילה שהקצין הגרמני היה במקור מאלזס-לורן, ולכן השניים היו יכולים לשוחח בצרפתית, והחליט לקחת הימור נועז. החייל הקנדי החזיר לקצין הגרמני את נשקו האישי והסביר לו שהוא חלק מכוח קדמי שנשלח לפני ההתקפה הכוללת על זוולה והיות שמדובר בעיר כה יפה חבל שתיחרב בלחימה. מייג'ור הציע לקצין הגרמני לסגת עם כמה שיותר חיילים גרמנים מהעיר לפני שהכוח הקנדי יפתח בהתקפה.

אחרי זה, מייג'ור החליט לעודד את שאר הכוחות הגרמנים בזוולה לעזוב את העיר. היות שהאוכלוסייה האזרחית בזוולה הייתה תחת עוצר, מייג'ור יצא להטיל אימה על החיילים הגרמנים שנמצאו ברחובות. הוא הסתובב ברחבי העיר, יורה צרורות ומדי פעם מפוצץ רימונים – וזאת בעיקר כדי לעשות מספיק רעש שיגרום לגרמנים להאמין שיש כבר כוחות ניכרים של בעלות הברית בתוך העיר.

במהלך שיטוטיו הליליים, מייג'ור נתקל מספר פעמים בחיילים גרמנים. אין תיאור מלא של כל ההיתקלויות אבל מהלך הדברים היה בערך כך: מייג'ור מזהה פטרול גרמני או עמדה גרמנית, מסתער, הורג כמה גרמנים ומבריח כל חייל גרמני בר דעת שמבין שעדיף לברוח מפני הסייר הקנדי הנועז מאשר להילחם נגדו (לאחר שנים, מייג'ור סיפר כי התוכנית שלו לא הייתה להרוג את כל הגרמנים בזוולה אלא בעיקר להטיל עליהם אימה – מלבד חיילי האס. אס. שלצערו לא היה ביכולתו לחסל את כולם). לחלק הזה של הסיפור נלווה קטע קצת פחות סביר על פיו מייג'ור גם שבה גרמנים בזוולה והוביל אותם בכל פעם החוצה לעבר הקווים הקנדיים ואז חזר חזרה לעיר להמשיך להילחם (מקורות שונים מזכירים שמונה עד עשר יציאות מהעיר וכניסות חזרה). הקטע הזה הוא כנראה אגדה מאוחרת שהתווספה למעללים יוצאי הדופן גם כך של האיש.

מה שכן התרחש הוא שמייג'ור מצא במהלך שיטוטיו בזוולה את מטה האס. אס. המקומי. הוא פרץ פנימה וניהל שם קרב יריות מול שמונה חיילי אס. אס. – את מחציתם הרג בעוד המחצית השנייה נסה על נפשה מפני השד הקנדי שתום העין. לפי חלק מהמקורות הוא גם שרף את מטה הגסטפו בעיר.

בסביבות ארבע לפנות בוקר, מייג'ור הבחין שהעיר התרוקנה מחיילים גרמנים. הוא התחיל לדפוק על דלתות הבתים כדי לשכנע את התושבים שהעיר שוחררה, אך התקשה לשכנע את ההולנדים המפוחדים שהעול הגרמני הוסר. חייל לבוש במדי הסוואה, חמוש עד שיניו – בין היתר בנשק גרמני – ועם רטייה על עין אחת, כנראה לא היה מחזה מרגיע במיוחד לעיניים הולנדיות.

בסופו של דבר, מייג'ור הצליח למצוא נציגים של המחתרת ההולנדית בזוולה ולשכנע אותם שהעיר שוחררה. הוא השיג רכב מהמחתרת ובבוקר אותו היום חזר לקווים הקנדיים (חלק מהמקורות מספרים שחזר עם הגופה של וילי ברכב וחלק מספרים שהוא השאיר את הגופה במשמורת של המחתרת). מייג'ור דיווח למפקדיו שזוולה שוחררה ושאפשר היכנס לעיר ללא קרב. לפיקוד הקנדי לקח קצת זמן לוודא את הדיווח הלא הגיוני בעליל אך בסופו של דבר הם השתכנעו שהעיר שוחררה, וכוחות קנדיים החלו לזרום לתוך העיר.

למרות שסיפור הלחימה בזוולה הוא לא לגמרי ברור ולמרות שכנראה נוספו לו תוספות אפוקריפיות, דבר אחד בטוח – מייג'ור שחרר את העיר בכוחות עצמו. והפעם, הוא גם הסכים לקבל את "מדליית ההתנהלות המצוינת" על גבורה יוצאת דופן.

רבים, אני חושב, היו מסתפקים בזה. אבל לא ליאו שלנו.

מצעד השחרור של זוולה (ליאו מייג'ור שני מימין בצועדים בסך)

מייג'ור בקוריאה

מייג'ור נקרא חזרה לשירות במהלך מלחמת קוריאה. אחרי הכול, נאצים הוא כבר הרג מספיק וכעת הגיע תורם של הקומוניסטים.

מייג'ור הוצב בראש יחידת סיירים ברג'ימנט הרגלים ה-22 המלכותי שהיה חלק מהכוח הקנדי שנשלח להילחם בקוריאה במסגרת כוחות האו"ם. מייג'ור הגיע לקוריאה באביב 1951 אבל את ההופעה המז'ורית שלו שם הוא ערך בנובמבר על "גבעה 355".

הגבעה המדוברת הייתה בשליטתה של דיביזיית הרגלים השלישית של צבא ארצות הברית אבל התקפה סינית נרחבת הביאה לדחיקת הכוח האמריקאי. ל-"גבעה 355" הייתה חשיבות טקטית רבה. פסגתה הייתה הנקודה הגבוהה ביותר באזור (גובהה היה 355 מטרים מעל פני הים ושמה נגזר, כנהוג, מסימון הגובה שלה במפה). מהגבעה ניתן היה להשקיף על הקו של כוחות האו"ם וכן על נתיבי האספקה שלהם. בנוסף, הגבעה הייתה גדולה למדי – בגלל גודלה חיילי האו"ם נתנו לה את השם "גיברלטר הקטנה" – והיו בה נקודות רבות שאפשר היה להשתמש בהן כעמדות הגנה. לפיכך, הגבעה סיפקה נקודת שליטה באש ונקודת תצפית מחד גיסא ונקודה טובה למגננה כנגד התקפת מצח מאידך גיסא. לא זאת בלבד, הסינים השתלטו גם על "גבעה 227" הסמוכה ויחידות קנדיות ואמריקאיות עמדו בסכנת כיתור.

ליאו מייג'ור בקוריאה

ואז, כדי להקל את הלחץ הסיני על הכוחות הקנדים, המפקד של רג'ימנט הרגלים ה-22 החליט לשלוח יחידת סיור קנדית קטנה בפיקודו של מיודענו מייג'ור לכיוון "גבעה 355". מייג'ור חיכה לחשכה ואז הוביל את הכוח בפיקודו מעבר ל-"גבעה 355" רק כדי לנוע חזרה לעבר הגבעה מעורפה – כלומר, מכיוון הקווים הסיניים. כזכור, מייג'ור נקט בתחבולה כזו בדיוק במהלך הקרב על זוולה רק שאז הוא היה לבד והפעם היו איתו עוד 18 סיירים קשוחים. הכוח של מייג'ור הסתנן לתוך המתחם הסיני בראש הגבעה, התמקם בעורף הכוחות הסינים ופתח במכת אש מתואמת. מיותר לציין שההתקפה מתוך המתחם יצרה בהלה בשורות הסינים ובסופו של דבר היחידה הקטנה של מייג'ור הצליחה לטהר את הגבעה מכוח סיני גדול משמעותית ממנה.

לפיקוד הסיני לקח רק שעה לארגן כוח עצום אותו שלחו לכבוש חזרה את הגבעה. אלפי חיילים סינים התקדמו לעבר "גבעה 355" ומפקד הרג'ימנט של מייג'ור פקד עליו לסגת. אני מניח שבשלב הזה אתם כבר מכירים את הסייר העיוור למחצה מספיק כדי לנחש מה הייתה תשובתו לפקודה.

מייג'ור פרש את חייליו במערך הגנה היקפי, מוסתרים בתוך בורות פגזים. כשהתחילה התקפת הנגד הסינית, ליאו הכווין את כוחות הסיוע מאחור להמטיר אש תופת על הכוחות הסיניים שהתקרבו סמוך לכוח שלו. מפקד מחלקת המרגמות כתב באוטוביוגרפיה שלו שמייג'ור, אותו תיאר כ-"איש נועז", לא היה מרוצה מאש הסיוע ושב וביקש ממנו לקרב את ירי המרגמות אליו. מייג'ור לא הסתפק בהכוונת אש הסיוע ודילג כל העת בין חייליו, תחת אש סינית כבדה, כדי להמשיך ולתאם את המגננה נגד הכוחות הסינים. בעזרת אש סיוע כה עזה שקני המרגמות האדימו מרוב חום, הכוח הקטן של מייג'ור הדף ארבע התקפות נפרדות מצד כוחות סיניים עם עדיפות מספרית עצומה. עם שחר, הכוח הקנדי עבר 200 מטרים מזרחה לאחר שהעמדה הראשונית שלהם נגרסה עד דק באש המרגמות הכבדה. מייג'ור וחייליו המשיכו להחזיק ב-"גבעה 355" במשך שלושה ימים נוספים עד שהלחימה באזור נפסקה.

הפרשה הזאת השיגה לליאו "מדליית התנהלות מצוינת" נוספת – מה שהפך אותו לקנדי היחיד שזכה בעיטור היוקרתי הזה בשתי מלחמות שונות.

ליאו מייג'ור ב-"גבעה 355"

"המושיע היחידי של העיר"

אחרי מלחמת קוריאה מייג'ור חזר לקנדה שם חי בשלווה עד שהלך לעולמו בשנת 2008. מייג'ור היה נשוי באושר והשאיר אחריו ארבעה ילדים וחמישה נכדים.

ליאו מייג'ור ואשתו פולין

הרבה ערים שוחררו מהכיבוש הגרמני על ידי גנרלים או על ידי יחידות של חיילים אמיצים אבל זוולה היא העיר היחידה ששוחררה על ידי חייל אמיץ אחד. וזוולה לא שכחה את החוב שלה למייג'ור שהציל אותה מקרב כיבוש שלבטח היה פוגע קשות בעיר ובתושביה.

בטקס השנתי לשחרור העיר מהכיבוש הגרמני, גבורתו של החייל הקנדי שתום העין תפסה מקום מרכזי. תושבי זוולה קראו רחוב מרכזי על שמו של ליאו (Leo Majorlaan) ובשנת 2005 העניקו לו אזרחות כבוד של העיר. שלטים המנציחים את "המושיע היחידי של העיר" מופיעים עד היום במגוון אירועים בהם משתתפים תושבי זוולה. בשנת 1969, התושבים איתרו את מייג'ור בקנדה וביקשו ממנו לקחת חלק בחגיגות השחרור של העיר, ומאז ועד מותו, הוא נהג לחזור לזוולה בקביעות ותמיד זכה שם לקבלת פנים של גיבור-על – מה שאכן היה.

כרזת בד המנציחה את "המושיע היחידי של העיר" במשחק של קבוצת הכדורגל של זוולה

יגאל ליברנט הוא דוקטורנט בבית הספר להיסטוריה של אוניברסיטת תל-אביב, וחוקר תולדות של רעיונות פוליטיים