בנימין נתניהו, 2018   מקור: לע"מ (אבי אוחיון)

צריך להודות, ההתנגדות לנתניהו הצליחה מעל ומעבר למצופה. לא רק שהסתיימה תקופת השלטון הארוכה של נתניהו בראשות הממשלה, ניכר שההגמוניה הפוליטית של הליכוד קועקעה גם לעתיד לבוא.

נתניהו, ואין שום ספק בכך, הוא המנהיג המוכשר ביותר שקם למדינה אחרי מייסדה, דוד בן גוריון. גם אלו שמסתייגים מנתניהו ואפילו אלו שמתעבים אותו יודעים זאת בליבם פנימה. אין פוליטיקאי יותר מוכשר מנתניהו בזירה הפוליטית ואין אף פוליטיקאי שהשיג הישגים יותר גדולים ממנו בעשור האחרון. נתניהו הוא גוליבר בארץ ליליפוט של הפוליטיקה הישראלית וזו גם נקודת התורפה שלו – גדולתו היא הסיבה שרבים במערכת הפוליטית קמו עליו כדי לסלקו.

נתניהו הוא החסם שכל הטוענים לכתר היו חייבים להסיר כדי שיהיה להם סיכוי להגיע לראשות הממשלה. והם הצליחו! ההפגנות בלפור, הלעומתיות של האופוזיציה בשיא המגפה, ההונאה הפוליטית של ימינה והחקיקה הפרסונלית הצפויה של תקווה חדשה – כולם חלק מהמאמץ לקבור את נתניהו פוליטית. בהיבט הזה נמחקו הגבולות בין השמאל לימין. אלה גם אלה חברו למהלך משותף ומוסכם כדי להכריע את האלוף הוותיק.

המהלך שהפיל את נתניהו באופן סופי היה החרם המאורגן שחלק ניכר מהמערכת הפוליטית הטילה עליו. המהלך הזה הגביל מאוד את היכולת של נתניהו, כמנהיג המפלגה הגדולה, לייצר קואליציה שתבטיח לו את השלטון. החרם הפוליטי לא נבנה בבת אחת אלא הבשיל בתודעה של השחקנים הפוליטיים לאורך זמן ניכר. חיים רמון שהיה המתווך בין בני גנץ לבין נתניהו ושניסה להשאיר את הממשלה הקודמת בחיים, טען לאחר ניסיון התיווך הכושל כי נתניהו לא יוכל להרכיב את הממשלה שלאחר הבחירות. רמון צדק. לאחר הבחירות האחרונות, החרם הפוליטי על נתניהו הפך כה נרחב ומוצק, שאפשר היה לבסס עליו שיתוף פעולה פוליטי בין השמאל לבין הימין לתכלית אחת ספציפית.

ברית המחרימים לא טשטשה את הבדלי הגישות בין מפלגות השמאל לבין מפלגות הימין המרכיבות את הקואליציה, ולבטח לא העלימה את שאיפות הקצה של כל צד. הברית הזו נבנתה על הרצון של שני הצדדים להוציא את נתניהו מבלפור מחד גיסא ולנצל את הצד השני כדי להתבסס בשלטון מאידך גיסא. רבים מהתומכים של ימינה רואים ביאיר לפיד ובשאר השותפים משמאל את המסד שיאפשר לכיפות הסרוגות ולמתנחלים להשיג כיבוש מוחלט של השלטון ואילו השמאל הפרוגרסיבי מתייחס לבנט כאל חמורו של משיח שיאפשר להם להשליט את מדינת תל אביב על ישראל כולה. אבל זה לא משנה איך כל צד בברית המחרימים תופס את הצד האחר, עצם החרם הפוליטי שגיבשו חשוב גם במבט צופה פני עתיד.

החרם הפוליטי על נתניהו לא רק פירק את יסודות הדמוקרטיה הישראלית והפך את עיקרון שלטון הרוב למשמעותי פחות, אלא איין את ההגמוניה הפוליטית של נתניהו גם לעתיד לבוא. היכולת ליצור רשתות פוליטיות היא קריטית בדמוקרטיה פרלמנטרית מבוססת קואליציה וברית המחרימים הצליחה לקחת מנתניהו את היכולת הזו. כל ממשלות העבר של נתניהו נשענו על היכולת שלו לגבש בריתות פוליטיות אד הוק עם גורמי מרכז ושמאל. נתניהו שיתף פעולה עם ציפי לבני, עם אהוד ברק, עם יאיר לפיד ועם גנץ. אם ברית המחרימים תצליח לשמור על התנגדות מאוחדת לנתניהו, אז גם אם הליכוד יגיע בבחירות הבאות ל-35 מנדטים, ספק אם גוש הימין-חרדים לבדו – ללא ימינה ותקווה חדשה – ישיג את 61 המנדטים הרצויים.

לפיכך, יש אמת רבה בטענה של יולי אדלשטיין כי עם נתניהו בראש, הקמת קואליציית ימין היא סיטואציה כמעט חסרת סיכוי, קל וחומר לאור נכונותן החדשה של מפלגות ערביות להשתתף באופן מלא במשחק הפוליטי. אולם פה גם מתחילה הטעות האופטית של אדלשטיין. אמנם, המשך נוכחותו של נתניהו בזירה הפוליטית משמר את החרם כנגד הליכוד ומונע הקמת קואליציה בראשותו אך הסתלקותו מהזירה הפוליטית תחליש באופן משמעותי את המפלגה. ללא נתניהו שהפך עצמו לליבה הפועם של המפלגה, הליכוד לא ישיג 35-30 מנדטים. היות שברית המחרימים מבינה היטב עד כמה נתניהו חזק בליכוד ויודעת שהגוש הפוליטי שנאמן לו לא כל כך רחוק מ-61 מנדטים, מנהיגי הברית גמרו בדעתם לא רק לשלול ממנהיג הימין את היכולת להקים קואליציה אלא גם לחסל אותו באופן מוחלט באמצעות חקיקה פרסונלית ורטרוספקטיבית התפורה למידותיו. מבחינת הליכוד, אי אפשר עם נתניהו ואי אפשר בלעדיו. המשך נוכחותו בזירה הפוליטית מונעת הקמת קואליציה בראשות הליכוד והסתלקותו תהפוך את הליכוד ממפלגה גדולה למפלגה בינונית. כך או כך, ניכר כי הנבואה העתיקה "תם עידן נתניהו" קרובה מתמיד להתממשות.

עם הסתלקותו של נתניהו, הפוליטיקה הפוסט מודרניסטית הרווחת כבר עתה בזירה הפוליטית תהפוך דומיננטית עוד יותר. במקום מנהיגים דגולים שעומדים בראשות מפלגתם במשך שנים רבות (ולעיתים גם בראשות המדינה) ישלטו פוליטיקאים קטנים שיתחלפו בקצב מהיר; במקום גושים פוליטיים יציבים פחות או יותר, תרווחנה שותפויות פוליטיות אד הוק: במקום קואליציות המבוססות על מפלגה גדולה או שתי מפלגות גדולות, תיווצרנה קואליציות המבוססות על מפלגות קטנות ובינוניות. על כל פנים, בין אם נרצה בשינוי ובין אם לא, יש להבין שתם עידן בפוליטיקה הישראלית וצריך להתחיל להסתגל ליום שאחרי שנמצא ממש מעבר לפינה.

ד"ר דורון מצא הוא חוקר ומרצה בתחום הסכסוך היהודי-ערבי והחברה הישראלית ובכיר לשעבר בשירות הביטחון הכללי

users: דורון מצא

אדם מהישוב
קצת יצא טמבל הכותב המדופלם בראיה לאחור

רני
בוא נזרום עם התרחיש שיולי אדלשטיין מתמנה מחר לאחר בחירות פנימיות ליו"ר הליכוד. מה קורה אז?
א. בנט לא יוותר על ראשות הממשלה כדי להיות שר הביטחון של אדלשטיין.
ב. בנט וסער לא יכולים לחבור לליכוד גם אם ירצו. הם מקועקעים בהסכם קואליציוני ומאוימים על ידי הפרקליטות והתקשורת.
ג. גם אם יחברו ואדלשטיין יהיה ראש ממשלה - לא זכור לי שהעם בחר בו. יהיה ראש ממשלה ללא לגיטמציה.
ד. אם הליכוד ייכנע לחרם כל מנהיג צהליכוד יהיה ברווז צולע שגם עליו יוטל חרם אם לא יישר קו.

עדיף לצופף שורות ולחכות שהפיאסקו הזה ייגמר. וזה לא ייקח שנים. להפיק לקחים ולחזור מחוזקים.

עוד בנושא

אולי יעניין אתכם