כבר לא ציוני

אני כבר לא קורא לעצמי ציוני. אני אפילו לא יודע מה זה אומר להיות ציוני היום.

האם הקמת התנחלויות בגדה המערבית היא ציונות? האם הוספת יחידות דיור או בניית שכונות בהתנחלויות הן תגובה ציונית לאלימות פלסטינית? האם פינוי פלסטינים מבתיהם בשטחי C בגדה המערבית הוא מטרה ראויה של הציונות? האם הריסת בארות מים של רועים פלסטינים בבקעת הירדן היא מעשה שציונים צריכים לעשות? האם יידוי אבנים לעבר כלי רכב פלסטינים נעשה בשם הציונות? האם כריתת עצי זית של פלסטינים או מניעה מהם למסוק את הזיתים שלהם יכולה להיות משימה ציונית? האם הטיעון הדמוגרפי (יותר מדי ערבים) הוא הביטוי האולטימטיבי לציונות המודרנית ודרך מקובלת של מפלגות וארגונים פוליטיים ציוניים להשיג תמיכה בהם? אף אם רק לאחת מהשאלות הללו התשובה היא חיובית, אזי אני בהחלט כבר לא ציוני.

כל הנקודות שנמנו לעיל, ויש עוד רבות אחרות, הם ביטוי ברור לעליונות הלאומיות היהודית במציאות הישראלית בשנת 2021, אך אין מדובר במציאות חדשה שכן כך היה מאז לידתה של מדינת ישראל בשנת 1948.

21 אחוז מהאזרחים הישראלים הם ערבים, והם מופלים באופן מערכתי על ידי המדינה ובאופן חברתי על ידי הציבור. הלכה למעשה, ישראל ורוב אזרחיה היהודים אומרים לאזרחים הערבים כל יום שזו אינה המדינה שלהם ושהם אזרחים סוג ב׳. זה לא חדש, וגם לא ההכרה שלי במציאות הזאת של מדינת ישראל. מה שחדש עבורי הוא סירובי להמשיך ולהגדיר את עצמי כציוני ליברלי או להאמין כי לתפיסות השמאל הציוני יש ערך ושעלינו להמשיך ולדבוק בהן.

בואו נבחן, לדוגמא, את "מפקדים למען ביטחון ישראל" ארגון שמאל ציוני חשוב ובולט. עם אנשיו נמנים מאות קצינים בכירים במילואים של צה"ל, השב"כ, המוסד ומשטרת ישראל. את חזון התנועה הם מגדירים כדלקמן: "חברי התנועה מאוחדים סביב החזון הציוני: ישראל כמדינה בטוחה ודמוקרטית עם רוב יהודי מוצק לדורות, ברוח ערכי מגילת העצמאות... ההסכם עם הפלסטינים יתבסס על עקרון 'שתי מדינות לשני העמים' ויושתת על הסדרים והתאמות המתבקשים מהצרכים הביטחוניים והדמוגרפיים של מדינת ישראל".

אני שואל מה הם "הצרכים הדמוגרפיים" של מדינת ישראל? זו אחת הסיסמאות הבולטות של הארגון המופיעות תדיר במודעותיו על פני עמודים שלמים בעיתוני שמאל כמו "הארץ." "צרכים דמוגרפיים" ו-"רוב יהודי מוצק לדורות" מייצגים פחד לאבד את הרוב במדינת ישראל. ומה הבחורים הטובים שלנו מוכנים לעשות כדי לוודא שישראל תשמור על רוב יהודי מוצק? הם אומרים שכוונתם שישראל צריכה לסגת מהגדה המערבית (כמובן הם כבר לא סופרים אתֿ שני מיליון הפלסטינים של רצועת עזה בגלל ההתנתקות). אבל מה אם תימשך המציאות הדו-לאומית השוררת כאן מאז 1967? או מה יקרה אם וכאשר אזרחי ישראל הפלסטינים יהיו 25% מכלל אזרחיה או 35% ויותר? מה הם מוכנים לעשות כדי להבטיח את הרוב המוצק הזה? לא תמצאו תשובה לכך בחזון של "מפקדים למען ביטחון ישראל".

תומכי עליונות הלאומיות היהודית בישראל מסתירים את הכוונות המפלות שלהם מאחורי אמירות חלולות שישראל היא גם מדינה יהודית וגם מדינה דמוקרטית. אולם ישראל אינה יכולה להיות דמוקרטית באמת בזמן שהיא מחזיקה מיליוני אנשים תחת משטר של כיבוש צבאי. לא ניתן להגדיר את ישראל כדמוקרטיה אמיתית כאשר יש לה חוק יסוד המגדיר את עצמה כמדינת הלאום של העם היהודי ללא ערבויות מפורשות לשוויון של כל האזרחים.

הדרך שבה ישראל יכולה לקיים את הערכים שהשמאל הציוני הליברלי אומר שהוא דוגל בהם, היא על ידי הגדרת המדינה כמדינת הלאום של העם היהודי ושל כל אזרחיה וסיום הכיבוש של העם הפלסטיני. דרכים אפשריות אחרות הן להפוך ממדינת לאום אתני למדינה המבוססת על לאומיות אזרחית ועל שוויון ללא סייג, או להקים קונפדרציה יהודית-ערבית על כל שטחי ארץ ישראל.

אי אפשר להיות דמוקרטי ליהודים ודמוקרטי פחות לערבים, אז בואו נפסיק לשקר לעצמנו באמירה שמדינת ישראל היא דמוקרטיה אמיתית – זה פשוט לא עובד יותר.

גרשון בסקין הוא יזם חברתי ופוליטי. ספרו האחרון In Pursuit of Peace in Israel and Palestine יצא לאור באוניברסיטת ונדרבילט שבארצות הברית ועתיד לצאת לאור בערבית בירדן ובלבנון