בתמונה מפעל עולה באש בשדרות בעקבות פגיעת רקטה שנורתה מרצועת עזה, 2014
"המבצע הצליח. גלעד חולץ. כולם שתקו" – במילים אלה סיכם רונן צור, במאמר בשנת 2011, את עסקת שליט האיומה, העקובה מדם ומאפר, לא לפני שהתפאר במבצע שניהל למען השגתה:
"מבצע מתגלגל שכולנו תפקדנו בו על תקן לוחמים נועזים, תולי דגלים, נוטי אוהלים, לובשי חולצות ומחלקי מנשרים. חיילים בצה"ג (צבא החילוץ של גלעד) שעושים כל מה שנדרש כדי שברגע האמת תשתתקנה כל האמירות על מחיר השחרור, על סכנת הפיגועים, על המשפחות השכולות ועל שאר דברים שתפקידם להעכיר את האווירה" (רונן צור, "לחץ התקשורת עבד – גלעד שליט שוחרר").
גם אני רוצה מאד בשחרור החטופים, ומשוכנעת שחובה מוסרית עליונה להביא לשחרורם. גם אני בטוחה שעלינו להפוך כל אבן, לצאת מגדרנו ולפעול במלוא עוצמתה של מדינת ישראל כדי להחזיר את כולם הביתה. גם אני אשמח מאד לראות אותם חוזרים לחיק משפחותיהם, שעם רובן כבר נפגשתי. גם אני מביטה מידי יום בתמונותיהם שבחדרי ועל שלחני, מתפללת לשחרורם, דואגת לשלומם ואפילו חולמת עליהם בלילות.
וגם אני לא יודעת עדיין את פרטי עסקת החטופים המתגבשת, ואשמח מאד אם הם יהיו כאלה שאוכל לתמוך בה. הלוואי!
אבל, לא יעלה על הדעת ששוב "כולם ישתקו". על מחירי העסקה צריך לדבר עכשיו, ואת הדיבורים מעכירי האווירה על מחירים אלו אסור להשתיק. מאחורי כל אצבע שתורם בעד העסקה צריך לעמוד שר שמבין את מלוא המחיר של העסקה, ויודע שגם הציבור מבין מהם מחירים אלו (ואם שרים מסוימים מגיעים "עם פתק בכיס" – חשוב שכותב הפתק יבין את כובד המחיר).
אמנם, לנפגעים שישלמו בדמם את מחירי העסקה אין קמפיינים עתירי ממון, אבל חשוב להזכיר כבר עתה את כל המחירים שנשלם בעתיד עבור עסקה עם חמאס בעת הנוכחית.
הירי הבודד על יישובי העוטף הוא קדימון בלבד למחיר שנשלם כאשר חמאס יחדש את הירי המאסיבי של רקטות ופצמ"רים על העוטף אם נצא מרצועת עזה ונאפשר לארגון הטרור לחזור ולפעול שם באופן חופשי. והמחיר יהיה גבוה שבעתיים אם נצא מפילדלפי, ונאפשר לכמויות הנשק הממתינות בסיני לעשות את דרכן פנימה. חובתנו להעמיד לנגד עינינו את פני הנפגעים, בגוף ובנפש, שיהיו לירי הזה.
ההלוויות של חיילינו הגיבורים שנפלו בלחימה בתוך הרצועה, הן קדימון בלבד למחיר שנשלם באבדות שנספוג כשנשוב לעזה לאחר צאתנו משם, ולאחר שהמחבלים ינצלו את היעדרותנו כדי להתכונן היטב לחזרת כוחות צה"ל לרצועה. אין מנוס, חובה עלינו לחשוב כבר עכשיו על דיווחי ה-"הותר לפרסום" הרבים שיהיו פרי הבאושים של הנסיגה מהרצועה.
הפיגוע המזוויע בפונדוק, על שלושת נרצחיו, הוא קדימון בלבד למחיר שנשלם בהתפרצות הטרור ביהודה ושומרון ובמדינת ישראל, לאחר שאלפי מחבלים רוצחים ישוחררו. חובה עלינו להיזכר בבנו של אלעד וינקלשטיין הי"ד, שנאלץ לצפות ברצח של אביו, ולשכפל לעצמנו את עוצמת הזוועות שיהיו מנת חלקם של התושבים ביהודה ושומרון וביישובי "עוטף יו"ש" אם נשחרר אלפי טרוריסטים בעסקה.
ועל גבי כל אלה – יש גם את המחיר שנשלם בעשרות החטופים שיישארו מאחור, וביניהם חיילים שנשבו תוך כדי קרבות גבורה ווצעירים שנחטפו רק משום שבמקום להימלט על נפשם בחרו לטפל באחרים. הרי המחיר שחמאס דורש עבור שחרור כולם הוא הפסקה מוחלטת של המלחמה והשארת חמאס על כנו ברצועה – מחיר שאף גורם בממשלה לא מוכן לשלם. המשמעות של עסקה חלקית או עסקה בשלבים עבור החטופים האלו היא הפקרתם המוחלטת (כשאמרתי זאת לפני מספר חודשים כולם התקוממו, היום לפחות את זה כולם מבינים). חשוב שנתבונן היטב בתמונותיהם לפני שנקבל החלטה על העסקה המוצעת.
וכל זה כמובן לפני שדיברנו על המחיר שנשלם בכל החטופים הבאים, שבמו ידינו נעודד את אויבינו לחטוף אם נלך לעסקה. הרי עסקה עם חמאס תלמד את העולם כולו שאין מהלך משתלם מזה מול מדינת ישראל.
יחיא סינוואר נפגש עם המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, ארבעה חודשים אחרי ששוחרר בעסקת שליט
אז הלוואי-הלוואי שאני טועה (וכמה אשמח לטעות!), אבל את המחירים האלה לקחתי על עצמי להנכיח בדיון הציבורי, וגם לשאול: למה בעצם, שבוע ויום לפני שהמציאות העולמית, וממילא גם המציאות ברצועה, משתנה דרמטית – שבוע ויום לפני שלא יהיה יותר "Don’t" אמריקאי ללחימה של ישראל ברצועת עזה – נכון ללכת לעסקה שמחיריה היו מותאמים לימים שבהם ידיה של ישראל היו כבולות בכל מובן אפשרי?
ולמי שאומר "אבל זה מה שהנשיא הנבחר דונלד טראמפ מצפה מאתנו", תשובתי ברורה: אין לי ספק שטראמפ, כמנהיג העולם החופשי, אינו מעוניין שיירשם על שמו מחיר נורא כזה של כניעה לטרור. שחרור חטופים בסגנון 'כבול את ידי ישראל' של הנשיא היוצא ג'ו ביידן – לא על זה תהיה תהילתו של טראמפ, אלא על סלילת דרך אחרת לחלוטין להשבת החטופים בניצחון, תוך גביית מחירים כבדים מחמאס ולא מישראל.
לסיום אביא קטע נוסף מאותו מאמר נורא של רונן צור על עסקת שליט: "אם לנהוג בכנות," כתב צור, "הרי שמעט התפלאתי למראה ראש הממשלה ושר הביטחון בקבלתם את פניו של גלעד ליד כבש המטוס. היה זה כאילו שניהם היו שוב על כנף מטוס הסבנה. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שהצד הנכנע חגג את נצחונו של הצד השני".
אורית סטרוק היא שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות וחברה בקבינט המדיני-ביטחוני מטעם סיעת הציונות הדתית
Report