"תפיסת הביטחון המסורתית של ישראל גובשה במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20... באותם הימים נקבעה תפיסת עולם מדינית-ביטחונית הנשענת על אסטרטגיה ביטחונית הגנתית (מניעת פגיעה בישראל) ודוקטרינה צבאית התקפית (העברת המלחמה לשטח האויב ובמידת האפשר גם מתקפה מקדימה)... דוקטרינת הביטחון הייחודית נשענה על 'משולש הביטחון' ('שלוש רגליים'): הרתעה למניעת מלחמה, התרעה מודיעינית מספקת מפני מלחמה והכרעה מהירה במתקפה מוחצת לסיום מהיר של המלחמה".
דן מרידור ורון אלדדי, תפיסת הביטחון של ישראל
"הכרעה מהירה", "מתקפה מוחצת לסיום מהיר של המלחמה", "העברת המלחמה לשטח האויב", "מתקפה מקדימה" (לצד ובנוסף ל-"מלחמת מנע") – כל עקרונות היסוד הללו בתפיסת הביטחון הישראלית, שעוצבו בשנותיה הראשונות של המדינה, בעיקר על ידי ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון, נזנחו לחלוטין בישראל של העשורים האחרונים. ועתה אנו אוכלים את הפירות הבאושים של ההזנחה.
האבסורד הוא שדווקא מי שבחרו לוותר על העקרונות של עומק טריטוריאלי ושל גבולות בני הגנה, הם אלה שזנחו גם את עקרונות ההכרעה המהירה. הרי ניתן היה לצפות שאלו שפעלו לצמצם את שטחה של מדינת ישראל, יפעלו במקביל לחזק את המרכיבים התודעתיים והאופרטיביים של ההכרעה המהירה, שהופכים חיונייים עוד יותר ככל שאנו מוותרים על עומק טריטוריאלי. אולם, כפי שהם היו הראשונים לקדם את רעיון הנפל של "צבא קטן וחכם" שהביא לכך שצה"ל כבר אינו מסוגל להגן על המדינה מפני התקפה במקביל של שני ארגוני טרור שאין להם לא חיל אוויר ולא חילות שריון, הם בזו גם לעקרונות ההכרעה המהירה.
העיקרון של "מתקפה מוחצת לסיום מהיר של המלחמה", שהיישום המעשי שלו הוא "מלחמת בזק" שאפיין (בעבר) את התנהלות צה"ל במערכה, נקלט בתפיסת הביטחון הישראלית, בין היתר, בשל ההבנה שאין לישראל אשראי בינלאומי למלחמה ארוכה, ולכן עליה להביא להכרעה מהירה. כפי שהסביר ד"ר עדו הכט: "התמרון הקרקעי לתוך שטח האויב... היה בבסיס תורת ביטחון של ישראל מראשיתה. זאת מתוך הנחה שרק התמרון מסוגל להביא את התוצאות המדיניות הרצויות בכל סבב לחימה בזמן קצר. עם זאת, לתמרון יש מחיר בחשיפת כוחותינו לפגיעה ובביקורת בין-לאומית חריפה יותר מאשר תקיפה באש בלבד... הכרעה מהירה מושגת רק באמצעות תמרון יבשתי, ולכן דווקא לנוכח האיומים המתהווים בימינו, המשלבים אש עוצמתית לעורף הישראלי ואיום בכיבוש או פשיטות אויב במרחבים מיושבים ישראלים, נדרש צה"ל להעביר את המלחמה בהקדם לתוך שטח האויב כדי להכריעו שם במהירות" (עדו הכט, "התמרון הרב-זרועי כאמצעי בניהול הסכסוכים של מדינת ישראל").
אם העקרונות של "הכרעה מהירה" ו-"מתקפה מוחצת לסיום מהיר של המלחמה" היו מיושמים במלחמת "חרבות ברזל", אז יום או יומיים אחרי השבעה באוקטובר, צה"ל כבר היה נכנס בכל הכוח בשלושה צירים לרצועת עזה, בוודאי תופס את ציר פילדלפי, ומכה באויב בלי להרפות עד חיסולו או כניעתו, בתוך ימים אחדים או לכל היותר תוך שבועות ספורים.
ומה קרה בפועל? התמרון הקרקעי החל רק בשבוע הרביעי ללחימה, והוא התנהל במשורה ורק בצפון הרצועה. המטרה של ההתנהלות האיטית וההדרגתית הייתה לחסוך בחיי חיילינו, וזו כמובן מטרה צודקת ונכונה, אבל אם בעטיה של מטרה זו אנו מוותרים על הניצחון במלחמה, הרי שכל ההרוגים בקרב למעשה נפלו לשווא. עד עסקת החטופים הראשונה, שהושגה בזכות הלחץ הצבאי הכבד שליווה את המשא ומתן, פעלנו בעוצמה רבה במקומות בהם לחמנו. אולם, זמן לא רב לאחר ההפוגה של עסקת החטופים הראשונה, החל שלב הדשדוש.
אסטרטגיית הדשדוש שנבחרה, פגעה קשות במאמץ המלחמתי והסבה נזק כבד למדינת ישראל. שבעה חודשים עברו מאז תחילת המלחמה ולא השגנו אפילו אחת ממטרותיה. "בזכות" הדשדוש איבדנו את התמיכה של הממשל האמריקאי; איבדנו את הלגיטימציה הבינלאומית למלחמה, איבדנו את דעת הקהל בעולם, ואיבדנו את תחושת החירום והלכידות בתוכנו. ללא לחץ צבאי אפקטיבי, גם המשא ומתן על עסקת חטופים שנייה רק נתקל בסרבנות גוברת והולכת של חמאס. תושבי הדרום שלא יזכו לחיות בביטחה כל עוד שלטון החמאס קיים, וגם תושבי הצפון שפונו כדי להקים "רצועת ביטחון" אל מול התקפות החזבאללה בצד הישראלי של הגבול – מהלך העומד בסתירה לעיקרון של העברת המלחמה לשטח האויב – אינם רואים אופק לחזרה לבתיהם בביטחון.
זהו מחיר הדשדוש.
בימים הראשונים של המלחמה דיברתי בביטחון על ניצחון, אבל האמת היא שכעת, למרבה החרפה, כבר איננו יודעים אם ננצח. ואם חלילה לא ננצח, תהיה זו הזמנה לאויבינו לבצע מתקפות חמורות עוד יותר מטבח השבעה באוקטובר בעתיד לבוא.
תסתיים המלחמה כפי שתסתיים, מיד לאחריה יהיה עלינו לבנות מחדש את צה"ל ולשקם את תפיסת הביטחון של ישראל. את המהלך הזה תוביל ההנהגה המדינית והצבאית החדשה, שתחליף את ההנהגה הנוכחית, הכושלת. לצד שיקום הלכידות החברתית, זו תהיה משימתה העליונה.
אורי הייטנר הוא איש חינוך, חקלאי ופובליציסט
Report