גבירת הצדק יוסטיזציה   מקור: אנספלש (משרד עורכי הדין טינג'רי)

בראיון שפורסם לאחרונה עם פרופ' פול רומר, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2018, הוא טען כי "אנחנו חייבים להבין שנורמות משתנות, ומה שהופך חברה או ציוויליזציה למצליחה הוא תשומת לב לנורמות שלה, ובעיקר הגנה על נורמות שמאפשרות שיתוף פעולה. אנחנו הכלכלנים היינו נאיבים – לא הבנו שהנורמות המקובלות בשוק יגרמו להתנהגות אנטי-חברתית".

 

"צדק השוק"

"נורמות השוק" עליהן מדבר רומר, חוללו טרנספורמציה גם במשפט הפלילי. בשנות השבעים והשמונים התרחב השימוש בחלופות למשפט הפלילי כגון עסקאות טיעון, להליך השיפוטי המסורתי. פרוצדורות חלופיות אלו שכונו "Bargained Justice", אם תרצו "צדק השוק", קודמו באותם כלים ומונחים בהם הוצדק הליברליזם הקפיטליסטי: חופש בחירה, יעילות, ושיפור התועלת והרווחה. עליית "צדק השוק" עוררה אופטימיות רבה באשר לכיוון אליו מתקדם המשפט הפלילי – אופטימיות שהשתקפה, למשל, בספרות המשפטית-כלכלית של אסכולת שיקגו באותה תקופה (ראו Thomas W. Church, In Defense of 'Bargain Justice').

כך, למשל, על פי המודל התיאורטי הקלאסי של שוק עסקאות הטיעון צדדים רציונאליים מסכימים על (תוחלת) התוצאה הצפויה וחוסכים את הוצאות המשפט (ראו William M. Landes, An Economic Analysis of the Courts). מכאן עולה לכאורה הטענה לשיפור ולקדמה, שכן אם הצדדים נכנסו לחוזה באופן חופשי הם בהכרח שיפרו את מצבם, אין צורך בפיקוח עליהם, ומכיוון שערכי היסוד במשפט הפלילי, כגון הרשעה מעבר לספק סביר, מוטמעים בתוצאת המשא ומתן על עסקת הטיעון, העונשים אמורים לשקף את מידת האשמה, להיות מושתים בצורה הוגנת, וליצור תמריצים למערכת לרדוף אחר אלו שהראיות נגדם חזקות ולא אחר אלו שאשמתם מוטלת בספק (ראו Stephanos Bibas, Plea-Bargaining Outside the Shadow of Trial).

לפיכך, תוצאות המיקוח בצל המשפט נחשבו כראויות כשם שתוצאת המשפט ראויה, ושיקול הדעת של התביעה בהקצאת המשאבים בין משפטים ועסקאות נחשב יעיל בדומה למנגנון הקצאת המשאבים בשוק (ראו Frank H. Easterbrook, Criminal Procedure as a Market System). מכאן עלתה המסקנה שפיקוח וביקורת או רגולציה על עבודת הפרקליטות יפגעו ביעילותה, והתביעה יכולה וצריכה להשתמש בכוחה, גם ככלי במיקוח, על מנת לקדם את מטרות מערכת המשפט הפלילי. יתרה מכך, יש שאף האמינו באפשרות שעסקאות הטיעון ייצרו שיווי משקל מפריד בין האשמים שיעדיפו להודות באשמתם בתמורה להפחתה בעונשם, לבין החפים מפשע שיעדיפו להיאבק על חפותם (ראו Gene M. Grossman and Michael L. Katz, Plea Bargaining and Social Welfare).

הגלובליזציה של תפיסת "צדק השוק" האמריקאית בתחום המשפט הפלילי התפשטה כמגיפה במסגרת רפורמות משפטיות בשיטות משפט שונות ברחבי העולם (ראו Maximo Langer, From Legal Transplants to Legal Translations: The Globalization of Plea Bargaining and the Americanization Thesis in Criminal Procedure). כפועל יוצא, שיטת עידוד ההסכמות ועסקאות הטיעון תפסה את הבכורה בתחום הסכסוכים הפליליים והובילה להיעלמות כמעט מוחלטת של השפיטה הפלילית לפי המודל הקלאסי (ראו Fair Trials, The Disappearing Trial: Towards a Rights-Based Approach to Trial Waiver Systems).

חקר האמת נושא משמעויות שונות בשיטות המשפט האדברסרי והאינקוויזיטורי: בשיטה האינקוויזיטורית מדובר בחיפוש האמת הניטרלית על ידי שופט מומחה המחיל את החוק מלמעלה ואחראי למציאתה; בשיטה האדברסרית מדובר ביריבות בין שתי אמיתות אשר תתבררנה בתהליך הנתון לצדדים ולעתים מוכרע על ידי העם המיוצג על ידי המושבעים. לפיכך, בעוד שעל השופט האינקוויזיטורי לענות על השאלה: מי ביצע את הפשע ולמה, על השופט האדברסרי להחליט: האם הנאשם אשם.

למרות זאת, תופעת "המשפט הנמוג" – כפי שתופעת היעלמות המשפטים מכונה (ראו Marc Galanter, The Vanishing Trial: An Examination of Trials and Related Matters in Federal and State Courts) – מתפשטת גם במדינות בהן נהוגה השיטה האינקוויזיטורית. במדינות אלה היקף עסקאות הטיעון קטן יותר, ברם התפתחו בהן חלופות המיועדות לקצר הליכים בהסכמת הצדדים. במדינות בהן נהוגה השיטה האינקוויזיטורית ההסכמה אינה על שאלת האשמה, אלא על הליך מקוצר שמבוסס על חקירה פחות נרחבת, או על ויתור על יסוד אחר מההליך הפורמלי הרגיל (ראו Béatrice Coscas-Wiliams and Michal Alberstein, A Patchwork of Doors: Accelerated Proceedings in Continental Criminal Justice Systems). הליכים אלה משפיעים על תופעת המשפט הנמוג באירופה, יש להם השלכות משמעותיות על תפקידי השחקנים השונים והם מזמינים אפשרויות הרחבה ופיתוח.

התוצאה של עידן המשפט הנמוג ושל בית המשפט מרובה החלופות, היא שכיום כ-99 אחוזים מההרשעות בבתי המשפט הפדרליים בארצות הברית מבוססות על הודאה באשמה, ובבתי המשפט המדינתיים המצב לא רחוק מכך. באוסטרליה כ-61 אחוזים מהתיקים הפליליים מסתיימים ללא הליך משפטי מלא, באנגליה וויילס כ-70 אחוזים, בסקוטלנד כ-85 אחוזים (ראו Oren Gazal-Ayal and Limor Riza, Economic Analysis of Plea-Bargaining and Prosecution). בישראל כ-95 אחוזים מהתיקים הפליליים בבתי המשפט השלום וכ-90 אחוזים מהתיקים בבתי המשפט המחוזיים נסגרים ללא משפט הוכחות מלא – בעיקר בעקבות עסקאות טיעון מסוגים שונים או הודאות באשמה ללא עסקאות טיעון רשמיות (ראו אורן גזל-אייל וקרן וינשל-מרגל, "שיעורי הרשעה וזיכוי בהליכים פליליים").

אף שהליכים דומים לעסקת טיעון השתלבו במערכות המשפטיות במדינות אירופה, ממצאים מעלים שרק כ-15 אחוז מהתיקים הפליליים בהן הסתיימו בעסקאות טיעון. עם זאת, תופעת המשפט הנמוג, חדרה גם למדינות אלו, גם אם קיבלה צורה של ויתור של התביעה על מרכיב בהליך הפורמלי, כפי שצוין לעיל. כך, למשל, בצרפת, שלב החקירה כמעט שנעלם, ופחות מאחוז אחד מהתיקים הפליליים מטופלים באמצעות שופט חוקר. הליכים דומים חדרו למדינות דרום אמריקה ולמדינות אסיה ביניהן סין ולאחרונה גם יפן.

בחינת ההצדקות השונות לקיום מתכונת עסקאות הטיעון מעלה בעיות לא פשוטות בהליכים אלו. כך, למשל, האפשרות לעקוף את הליך בירור הראיות עלולה להביא להרשעת חפים מפשע. לחלופין, צידוק החיסכון במשאבים עשוי להתברר כמוטעה מבחינה אמפירית שכן מסתבר שעם העלייה בשיעור עסקאות הטיעון משאבי הצדדים ובית המשפט מוסטים לניהול משאים ומתנים וכך משך הזמן הממוצע לניהול תיק עולה ותפוקת מערכת בתי המשפט יורדת.

Yosef Zohar Table 01

תוצאה זו מטילה ספק גם בצידוק ההרתעה לקיום הליכים אלו – קרי האמונה שעסקאות הטיעון יביאו להרשעתם של אשמים רבים יותר. קושי דומה עולה גם מבחינת הצדקה אחרת – הזכות לסחור בזכות למשפט, שכן נראה שזכות זו אינה מיטיבה בהכרח עם הנאשם (ראו אורי וייס ויוסף זהר, "האם משחק עסקת הטיעון הוא משחק סחיטה?"). המשפט הפלילי הפך להיות אפוא זירה מבוססת משאים ומתנים בין אנשי משפט ללא ההשתתפות של הצדדים (נאשם ונפגעי עבירה) – במקום הליך פומבי מבוסס ראיות השומר על עקרון חזקת החפות, אבן הראשה של כל חברה חופשית (ראו יוסף זהר ומוטי מיכאלי, "משפט בצל המיקוח: אפקט מחזור-המשוב של עסקאות הטיעון").

החתירה לסיום תיקים בהסכמה בין התביעה להגנה יוצרת מרחב אפשרויות חדש עבור מעורבות שיפוטית, בהשפעה על נאשמים ווקרבנות בהליך הפלילי. לדוגמא, במסגרת הדיון המקדמי בישראל, שופטי הדיונים המקדמיים רשאים לעיין בחומר החקירה וברשימת כל החומרים שנאספו או שנרשמו בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום, וכן בחומר החקירה וברשימה כל החומרים שנאספו או שנרשמו בידי ההגנה, לברר עם הצדדים את עמדתם בתיק ולבחון אפשרות להסכמות ביניהם. אלא שהשופטים משתמשים בסמכותם כצל, ולעיתים כאיום, שנועד לעודד את קידום ההסכמים מחוץ לאולם בית המשפט, היעדר ההכרעה לא מוביל בהכרח לגישה טיפולית של השופטים, והתייחסותם להיבטים עמוקים ורחבים יותר של הסכסוך במסגרת ניהול הזירה ההסכמית היא מוגבלת (ראו Sari Luz Kanner, Dana Rosen, Yosef Zohar and Michal Alberstein, Managerial Judicial Conflict Resolution (JCR) of Plea Bargaining: Shadows of Law and Conflict Resolution). בנוסף, מסגרת זו מוציאה את הקורבן מהמשוואה ולעיתים מדירה אפילו את הנאשם מההליך.

 

לעבר מסגרת של צדק "פוסט קפיטליסטי"

את הבעיות המוסברות לעיל ניתן לפתור על ידי עיצוב הליך מקדמי בו ההסכמה אינה על שאלת האשמה, אלא על הליך מקוצר המבוסס על חקירה נרחבת פחות. בהליך מקדמי כגון זה השופטים מקבלים עליהם תפקידים חדשים הנובעים מהצורך לקצר הליכים, אך שומרים על המחויבות לחתירה לאמת העובדתית ועל יסוד של בטיחות מפני הרשעות שווא, מאפשרים שיתוף מוגבר של הצדדים (נפגעי עבירה ונאשמים), ומסייעים במציאת פתרון מעמיק בשורש הסכסוך הפלילי.

כדי לגבש הליך מקדמי כזה יש לשנות את מתכונת הדיונים המקדמיים בסדר הדין הפלילי, ואת אחריות השופט בדיונים, למתכונת שתחזיר את סמכותו של בית המשפט לערוך בקרה שיפוטית על ההחלטה להעמיד לדין, תוך היעזרות בחומר החקירה שיועבר לעיונו, תשאול הנאשם ובירור עמדת נפגעי העבירה, ותמסד ניהול הליך פשוט בשלב המקדמי, בלא להתנות תמורה זו בהודאה.

כדי להבטיח שגם במקרים בהם נאשמים מעדיפים להודות בבית המשפט באשמתם עדיין יתנהל הליך של בירור האמת, יש לשנות את סדר הדין הפלילי כך שיתקיימו התנאים הבאים:

1. סעיף אישום שנאשם הודה בו, לא יראוהו כעובדה מוכחת כלפיו (תיקון סעיף 154 בחוק סדר הדין הפלילי).

2. בכל אישום שבו הודה הנאשם ו/או מוותר בנוגע אליו על הזכות לשמוע את עדי התביעה ועל זכויות נוספות הנובעות מהשיטה האדברסרית, האחריות על החקירה תעבור לשופט שינהל את ההליך על בסיס חומר החקירה שיועבר לעיונו ותשאול הנאשם. תשאול הנאשם יכלול קבלת הסבר מלא לשאלות; מה הנאשם עשה, כיצד הוא עשה ומדוע, ומדוע הוא מודה, ווידוא קיומה של ראיית סיוע חזקה להודאת הנאשם.

לנוכח התפתחויות העדכניות של בתי משפט פותרי בעיות ושל צדק מאחה, ניתן לשאול וללמוד מהליכים אלה על מנת לצייד את השופטים בכלים חדשים בעבודת הניהול שלהם. כלים אלה יהיו מכוונים פחות לסגירת הפערים בין הצדדים ולנושאים טכניים ויותר לשאלות העומק של הטבת הסכסוך הפלילי. פיתוח של כלים כגון אלו תוך דיאלוג עם השטח וחתירה להכשרה מתאימה לשופטים, לתובעים ולסניגורים, עשוי להיות הצעד הבא בהתפתחות מערכת המשפט הפלילי. השופטים יוכלו להרחיב את גבולות תפקידם הניהולי לקידום מטרות רחבות יותר מיעילות של סגירת תיקים במסגרת ההליך המקדמי שהוא האפיק המרכזי לניהולם של משאים ומתנים על עסקאות טיעון כיום. ובעתיד הלא רחוק, גישה זו עשויה להיות הדלת הראשית לבקרה שיפוטית על כתבי אישום ולניהול משפטים פליליים פשוטים ומהירים.

המסגרת המוצעת ניתנת להרחבה ברוח עקרונות של ישוב סכסוכים בדרכים חלופיות באולם בית המשפט. הליכי משפט המאפשרים אינטראקציות קונסטרוקטיביות וגמישות בקרב קורבנות ומשתתפים אחרים במשפט הפלילי, מאפשרים התייחסות להיבטי עומק של הסכסוך הפלילי ונגיעה בנושאי שיקום ועשויים לשמש מצע יצירתי לפיתוח חדשנות. חשוב לא פחות, הליכים כאלו יהיו שלב חשוב בקידום הרעיון של אזרחות פעילה בתחום המשפט הפלילי, ויאפשרו מעבר מ-"צדק השוק" ל-"צדק פוסט קפיטליסטי".

* מאמר זה מבוסס על מחקר משותף עם פרופ' מיקי אלברשטיין ועם ד"ר באטריס קוסקס-ויליאמס. המחקר נערך במסגרת פרויקט מחקר ישוב סכסוכים שיפוטי (JCR), בחסות ה-ERC, בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, בהובלת פרופ' אלברשטיין

ד"ר יוסף זהר הוא חוקר ומרצה למשפט פלילי בחוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי ומנהל המכון לבטיחות במשפט הפלילי

users: יוסף זהר

עוד בנושא

אולי יעניין אתכם