ניר חפץ   מקור: ויקיפדיה (רמי זרנגר)

במסגרת עדותו של עד המדינה ניר חפץ, נידון בימים אלו בבית המשפט האירוע אותו נהוג לכנות בשם "תרגיל החקירה". כידוע, מדובר בתרגיל חקירה בו חוקרי המשטרה עירבו "אשה המקורבת לחפץ". ברם, כאשר בוחנים את התגלגלות הפרשה עולה החשד שלא רק חוקרי המשטרה פעלו באופן פסול אלא גם הפרקליטות, המחלקה לחקירות שוטרים ואף היועץ המשפטי לממשלה בכבודו ועצמו התנהלו באופן מפוקפק.

עד עתה נחשף לציבור רק מעט מהמידע האופף את תרגיל החקירה שעירב את האישה המקורבת לחפץ. עם זאת, כבר המידע המועט שנחשף מעורר דאגה רבה לא רק ביחס לדרך בה גורמי האכיפה מנצלים את כוחם הרב אלא גם ביחס לדרך בה הם מטפלים בהתנהלות פסולה של מי מקרבם.

 

המשטרה

בישיבת הכנסת שנערכה ב-6 בנובמבר 2019, חבר הכנסת ושר המשפטים לשעבר אמיר אוחנה פירט מעל במת הכנסת מה נעשה בתרגיל החקירה המדובר: "מביאים אישה צעירה, אישה צעירה שאין לה שום קשר לחקירותיו של ראש הממשלה, ושואלים אותה סדרה של שאלות חודרניות, פולשניות, על טיב הקשר בינה ובין העד... לאחר שסוחטים ממנה כמו מלימון את כל המידע – ואני מזכיר, היא איננה חשודה בדבר – הם מפגישים ביניהם במקרה במסדרון... ואומרים לו: ניר, אנחנו יודעים הכול, אנחנו נפיל על המשפחה שלך פצצה".

כל השומע את הדברים תצלינה שתי אוזניו. אם השר אוחנה תיאר באופן מדויק את מה שקרה, מדובר בהתנהלות שאין כל קשר בינה לבין חקירה פלילית במדינה דמוקרטית.

המשטרה אינה שירות ביטחון פנים העוסק בסוגיות ביטחוניות קיצוניות כמו ריגול או טרור. לפיכך, מדינות דמוקרטיות נוהגות לאסור על המשטרה את ביצועם של תרגילי חקירה חריגים המותרים לשירות ביטחון פנים. נדמה שבתרגיל החקירה דנן המשטרה התבלבלה לחשוב שהיא שירות הביטחון הכללי ושניר חפץ הוא מרגל מסוכן או אפילו פצצה מתקתקת.

למרבה הצער, אין מדובר במקרה יחיד של תרגיל חקירה לא לגיטימי וספק חוקי שהמשטרה נקטה במסגרת תיק 4000. העיתונאי עמית סגל חשף שהמשטרה שלחה את אור אלוביץ' לדבר עם אביו בחדר היוועצות עם עורכי דין, והקליטה את השיחה בין השניים. יש לדעת כי כאשר אדם נועץ בעורך דינו אסור להקליט את השיחה ביניהם. חוקרת המשטרה ניצלה מוסכמה ידועה זאת והתקינה מבעוד מועד מכשירי הקלטה כדי להקליט את השיחה שהתנהלה בין האב לבנו בחדר הייעודי להיוועצות עם עורך דין, תוך התבססות על האצטלה "החוקית" הקלושה שלא היה עורך דין בחדר באותו הזמן. גם זו התנהלות בלתי נתפסת מצד המשטרה המרוקנת את ההליך ההוגן מתוכנו.

חשוב להבהיר שחקירת משטרה לא אמורה להיות בילוי בפארק. מדינות דמוקרטיות נותנות למשטרה כוח רב וסמכויות ניכרות, ביניהן סמכויות חקירה נרחבות. כאשר אדם נחקר במשטרה, החוקרים יכולים לנקוט במגוון תרגילי חקירה שמטרתם לחלץ ממנו את האמת. במסגרת תרגילי חקירה אלו מותר ללחוץ על הנחקר ואף להוליך אותו שולל במידת מה. ברם, סמכויות החקירה האלו אינן אינסופיות.

בדמוקרטיות מתוקנות הסמכויות שיכולה המשטרה להפעיל כלפי חשודים מוגבלות על ידי "הזכות להליך ההוגן" (מקבץ דינים וכללים הבא להגן על זכויותיהם של חשודים ושל נאשמים בחקירת משטרה ובמשפט פלילי). כך, למשל, אדם הוא בחזקת חף מפשע עד אשר המדינה הוכיחה את אשמתו מעל לכל ספק סביר. לאדם יש זכות לייצוג משפטי (כולל זכות לחיסיון עורך דין-לקוח), זכות גישה לערכאות (כולל הזכות לדיון פומבי) וחיסיון מפני הפללה עצמית. ההליך ההוגן בישראל אפילו כולל אפשרות מסוימת לפסול ראיות שהושגו שלא כדין. אולם, גם הזכות להליך הוגן וכל הזכויות הכלולות בתוכה אינן בלתי מוגבלות.

למשטרה מותר "לפגוע" בהיבטים מסוימים המוגנים על ידי הזכות להליך הוגן. כך, למשל, המשטרה מוסמכת לזמן אדם לחקירה ואם הוא מסרב, ניתן להוציא צו משפטי שיחייב אותו לבוא לחקירה. עם זאת, "הפגיעה" בהיבטים המוגנים על ידי הזכות להליך הוגן אמורה להיות מוגבלת מעצם טיבה וחשוב מכך להתבסס על הדין ולכבד את הכללים הנהוגים. הזכות להליך הוגן וכל מה שכלול בתוכה נועד להגן על האזרח מפני הכוח העצום שהמדינה נותנת למשטרה ולהכפיף את הגוף החוקר לשלטון החוק. לאור כל זאת יש לשאול האם תרגיל חקירה כגון זה שתיאר אוחנה בכנסת נשמע כמו התנהלות חוקית של משטרה במדינה דמוקרטית?

עוד רב הנסתר על הגלוי בפרשה זו, אבל אין ספק שהמידע הקיים מצריך חשבון נפש מצד גורמי האכיפה וטיפול שורש בהתנהלות לא נאותה ואולי אף לא חוקית של חוקרי המשטרה. אולם, ניכר שגורמי האכיפה בישראל אינם כשירים לטפל בהתנהלות פסולה של מי מקרבם, כפי שאפשר ללמוד כאשר בוחנים את התגוללות הפרשה.

 

הפרקליטות

בהליך הפלילי מקובלת הפרדה בין הגוף החוקר ובין הגוף התובע. אולם, בתיקים מורכבים ורגישים במיוחד יש בישראל חריג לכלל ההפרדה, ופרקליט מלווה מצורף לחקירה. תפקיד הפרקליט המלווה הוא להכווין את החוקרים ולייעץ להם בסוגיות משפטיות (אבל לא לבצע בעצמו את פעולות החקירה). הפרקליטים המלווים הם גם מי שאמורים לאשר לחוקרים לבצע תרגילי חקירה שבהם מופעלת מניפולציה כלשהי לצורך איסוף ראיות.

את חקירת המשטרה של ניר חפץ ליוו שני פרקליטים מלווים מטעם הפרקליטות – עורכת הדין ליאת בן-ארי, אז פרקליטת מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה), וסגנה עורך הדין יהונתן תדמור.

ישנן אפוא שתי אפשרויות – או שהפרקליטים המלווים בן-ארי ותדמור אישרו את התרגיל המתוכנן או שחוקרי המשטרה עשו אותו בלי ידיעתם. בהקשר זה דיווחו נטעאל בנדל וג'וש בריינר כי "החוקרים זימנו לעדות אשה המקורבת לחפץ, שאלו אותה שאלות חודרניות ווידאו שהשניים ייפגשו. קודם לכן אמרו לחפץ כי ברשותם מידע שעשוי לפגוע בשלמות משפחתו. החוקרים דיווחו לפרקליטים שליוו את החקירה, מנהלת פרקליטות תל אביב מיסוי וכלכלה ליאת בן ארי וסגנה יהונתן תדמור, כי בכוונתם לזמן את האשה למסור עדות. ואולם, הם לא אמרו כי בכוונתם לשאול את העדה שאלות הנוגעות לצנעת הפרט ולהפגיש אותה עם חפץ" ("הארץ", 04.02.2020).

מהדיווח של בנדל ובריינר עולה שחוקרי המשטרה לא עדכנו את הפרקליטים המלווים על כוונתם לשאול את האישה שזומנה לעדות שאלות הנוגעות לצנעת הפרט שלה או בניסוחו של אוחנה "מביאים אישה צעירה, אישה צעירה שאין לה שום קשר לחקירותיו של ראש הממשלה, ושואלים אותה סדרה של שאלות חודרניות, פולשניות, על טיב הקשר בינה ובין העד". חוקרי המשטרה גם לא עדכנו את הפרקליטים המלווים על כוונתם להפגיש את האישה הצעירה עם חפץ "במקרה" במסדרון תחנת המשטרה.

כלומר, בתרגיל חקירה בתיק רגיש ביותר הפעילו החוקרים מניפולציה קיצונית ופסולה בלי שביקשו אישור מהפרקליטים המלווים שתפקידם לאשר פעולות כאלו. האם החוקרים שכחו מה תפקיד הפרקליטים המלווים? אפשר להניח שאין מדובר באמנזיה זמנית שפקדה את החוקרים ושהם לא ביקשו אישור לתרגילים שעשו משום שידעו שלא יקבלו אישור כזה. ואם פעולת החקירה הזאת היא לא חוקית האין היעדר בקשת האישור מעיד על מחשבה פלילית מצד החוקרים? כדי לדעת את התשובה לשאלה זו נצטרך לחכות לחקירת מח"ש בנושא (בהמשך המאמר נגיע לאותה חקירת מח"ש שמעולם לא נערכה בנושא).

אבל למרות שהחוקרים לא עדכנו את הפרקליטים המלווים בכוונתם לנקוט בתרגיל חקירה פסול, בן-ארי ותדמור עדיין נושאים באחריות לכך משום שהם אישרו לחוקרי המשטרה לזמן לעדות אישה שאין לה שום קשר לתיק עליו נחקר חפץ. לפיכך, יש לשאול מדוע בן-ארי ותדמור אישרו לחוקרים לזמן אישה המקורבת לחפץ שאין שום חשד לגביה ושאינה קשורה לתיק? על מה בדיוק בן-ארי ותדמור חשבו שהחוקרים יחקרו אישה המקורבת לחפץ, על הסדרות שהיא אוהבת בנטפליקס?

 

היועץ המשפטי לממשלה

כאשר בבית המשפט נידונה סוגיית האישור שנתן (או לא נתן) היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה כנגד ראש הממשלה, הפרקליטות הודיעה כי ד"ר אביחי מנדלבליט קיבל את החלטותיו "בהליך עבודה סדור ומקצועי שנעשה עם רשויות האכיפה ותועד בזמן אמת". יתרה מזאת, הפרקליטות אף ציינה כי "ניתן אישור על ידו בשלבים שונים לעוד עשרות רבות של פעולות חקירה בתיקים".

מובן מאליו שחוקרי המשטרה שלא יידעו את הפרקליטים המלווים על פעולת החקירה הקיצונית בה נקטו, גם לא יידעו את היועץ המשפטי לממשלה על כך (זה בפני עצמו מעלה את השאלה איזה עוד דברים הסתירו חוקרי המשטרה מהיועץ המשפטי לממשלה).

אם כן, מתי היועץ המשפטי למד לראשונה על תרגיל החקירה שעירב אישה המקורבת לחפץ?
כדי לענות על שאלה זו, יש לבנות קו הזמן של הפרשה.

ניר חפץ נעצר ב-18 בפברואר 2018 וחתם על הסכם עד מדינה ב-5 במרץ. ב-21 פברואר נערך תרגיל החקירה שעירב את האישה המקורבת לחפץ.

כאשר סגל התכוון לחשוף את תרגיל החקירה המדובר בנובמבר 2019, הוא פנה למשרד המשפטים כדי לברר האם מנדלבליט אישר את הפעולה. וזו הייתה התגובה המעניינת של משרד המשפטים: "היועץ המשפטי לממשלה לא אישר אף אחת מהפעולות הנטענות בשאילתה. יובהר כי אין באמור לאשר את אמיתות הטענות העולות בשאילתה" (אם היועץ המשפטי לממשלה אומר שלא אישר את תרגיל החקירה האין זה מוכיח כי תרגיל חקירה אכן התרחש?).

אבל זו לא הייתה התגובה היחידה של משרד המשפטים שכן הזדרזו שם חיש מהר והוציאו צו איסור פרסום על פרטי הפרשה המביכה לפני שסגל עלה לשידור.

על כל פנים, מנדלבליט הוסיף וסיפר כי שמע לראשונה על פעולת החקירה המדוברת מפי פרקליטי ראש הממשלה במהלך השימוע – היינו בתחילת אוקטובר 2019.

אבל איך זה יכול להיות שפרקליטי ראש הממשלה ידעו על פעולת החקירה לפני היועץ המשפטי לממשלה?

 

בחזרה לפרקליטות

עיתון "הארץ" דיווח כי "הפרטים על תרגיל החקירה הועבר לסנגורי נתניהו בטעות, לאחר שהמשטרה והפרקליטות הבטיחו לחפץ שהנסיבות שבהן הופעל עליו התרגיל לא ייחשפו עד שנתניהו יעמוד לדין".

מהדיווח הזה אנו למדים שמתישהו בין תרגיל החקירה שנערך בפברואר 2018 לשימוע שנערך בנובמבר 2019 – הפרקליטות למדה על תרגיל החקירה (סביר מאוד להניח שבתוך הגורמים המיודעים בפרקליטות, גם עורכת הדין בן-ארי, אז הפרקליטה המלווה וכיום תובעת במשפט, נחשפה למידע זה).

אז אם גורמים בפרקליטות ידעו על תרגיל החקירה לפני השימוע איך היועץ המשפטי לממשלה שמע עליו לראשונה רק במהלך השימוע?

כלומר, הגורמים בפרקליטות שגילו על תרגיל החקירה מתישהו לפני השימוע ושאף הבטיחו לחפץ שהמידע המדובר לא יועבר לפרקליטי ראש הממשלה עד לפני המשפט – החליטו שלא לעדכן את היועץ המשפטי לממשלה אודות פעולת חקירה פסולה לכאורה שנעשתה על ידי חוקרי המשטרה במהלך החקירה של עד מרכזי – וזה כבר בלתי נתפס. האם יכול להיות שבכירים בפרקליטות העלימו מהיועץ המשפטי לממשלה מידע על חשד לפעולת חקירה פסולה?

כמובן, ישנה אפשרות נוספת. ייתכן שהיועץ המשפטי לממשלה שיקר בהודעתו לתקשורת, והמידע אודות תרגיל החקירה נודע לו עוד לפני השימוע.

כאשר יזומנו עדי ההגנה אולי יתגלה לציבור האם בכירי הפרקליטות העלימו מהיועץ המשפטי לממשלה את המידע על תרגיל החקירה או שמא היועץ המשפטי לממשלה לא אמר אמת כהווייתה. כך או כך, הייתה פה התנהלות פסולה ביותר של בכירים במשרד המשפטים.

אבל הסיפור ממשיך ונהיה גרוע יותר.

 

בחזרה ליועץ המשפטי לממשלה

כשסגל חשף את תרגיל החקירה לראשונה, בנובמבר 2019, היועץ המשפטי לממשלה מסר כי יבדוק את הנושא ואם יימצאו פגמים בחקירה הם יטופלו. משרד המשפטים הודיע כי "דרך גביית עדות חפץ נבחנת בכובד ראש. יש להבחין בין בחינת הטענות הקשורות לעדי מדינה בכל הנוגע לאמירת אמת על ידם לבין הטענות לפעולות לא תקינות במהלך החקירה. אם יימצא במסגרת הטיפול בתיקים כי בוצעה פעולה לא כשורה הדבר ייבחן ויטופל כנדרש".

מי מטעמו של מנדבליט אף מסר לעיתונאי אבישי גרינצייג את הדברים הבאים: "היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט יבחן ברצינות את הטענות להפעלת לחץ פסול על ניר חפץ מתוך כוונה להניעו לשתף פעולה עם המשטרה. ממידע שהגיע לידי 'גלובס' עולה כי התנהלות חוקר המשטרה בעניין זה הובאה לידיעתו של היועמ"ש בשימוע, ולאחרונה הוא הבהיר כי לא יאפשר פגיעה בזכויות חשודים ושימוש באמצעי חקירה פסולים, ויטפל בחומרה אם יתברר כי אכן הופעלו לחצים פסולים על חפץ בחקירותיו" ("גלובס", 05.11.2019).

ברם, בפברואר 2020, היועץ המשפטי לממשלה החליט שאין לחקור את תרגיל החקירה המדובר.

היות שמי שביצעו את תרגיל החקירה היו חוקרי משטרה, והיות שאפשר ויש חשד לפלילים בשימוש שעשו באישה המקורבת לחפץ, הגוף שאמור היה לערוך את החקירה הוא המחלקה לחקירת שוטרים. אבל במקום להורות על פתיחת חקירה נגד החוקרים ולהעביר את הטיפול למח"ש, היועץ המשפטי לממשלה הורה למפקד יחידת להב 433 שלא לזמן לתשאול את השוטרים המעורבים, ולבחון את תרגיל החקירה באמצעות מסמכים בלבד.

מנדלבליט הסביר שהורה לא לפתוח בחקירה כדי לא לפגוע ביכולת לנהל משפט: "כיוון שהוחלט על הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה ומעורבים נוספים בתיקי החקירה שבהם מדובר, ובשים לב לכך שהטענות שפורטו עשויות להיות חלק מטענות ההגנה במשפט, ועל מנת שלא לפגוע ביכולת לנהל את המשפט, ביקש היועץ המשפטי לממשלה מראש אגף החקירות לבחון את הטענות בהתבסס על חומרי החקירה הקיימים, ולהביא בפניו את הממצאים ואת המלצותיו בהקדם. בהתאם לכך, יחליט היועץ המשפטי לממשלה באשר לצעדים אותם יש לנקוט".

במבט ראשון, ההגנה הנחושה של מנדלבליט על טוהר ההליך המשפטי מרטיטה את הלב. אולם, כאשר מתעמקים בהחלטתו של מנדלבליט אין אלא להזדעזע מחוסר הצדק בה.

מה עשה היועץ המשפטי לממשלה אל מול חשדות לתרגיל חקירה פסול? ראשית, הוא מנע את חקירתם של השוטרים שביצעו את המעשה. במקום זה, מנדלבליט הורה על "בדיקה" דרך מסמכים בלבד. שנית, הוא מנע ממח"ש – הגוף המתאים לבצע בדיקות כגון אלו – כל מעורבות בפרשה. ולמי הוא נתן לערוך את "הבדיקה"? למי שממונה על החוקרים שביצעו את תרגיל החקירה. כלומר, אגף החקירות שבמסגרתו התבצעה הפעולה הפסולה לכאורה, הוא שמונה לחקור את הפעולה הפסולה.

ומהי המשמעות של מעשה היועץ המשפטי לממשלה? הבה נעזוב לרגע את המשפט המתנהל ונבחן את הסוגיה דרך מקרה היפותטי. נניח שבאותו מקרה היפותטי החוקרים מזמנים עד ואז מכים אותו מכות רצח ומענים אותו עינויים קשים על מנת שיפליל חשוד כלשהו. היועץ המשפטי לממשלה באותו מקרה היפותטי מגלה על המכות והעינויים שעבר העד רק במהלך השימוע של החשוד. היות שהיועץ המשפטי לממשלה מתכוון להעמיד את החשוד לדין והיות שפרקליטי החשוד לבטח יזכירו את העינויים והמכות שעבר העד במהלך משפט – הוא מחליט שאין להורות על חקירת החוקרים המענים על ידי מח"ש. במקום זה מורה היועץ המשפטי לממשלה לבדוק את העינויים ואת המכות דרך חומרי החקירה הקיימים ומפקיד את "הבדיקה" בידי הקצין הממונה על החוקרים המענים. ומה קורה בינתיים לאותם חוקרים היפותטיים שבחרו לענות עד ולהכות אותו מכות רצח? לא קורה להם כלום, כי אי אפשר להעניש אותם אפילו בעונש משמעתי לפני שגובים את גרסתם.

אמנם, המקרה ההיפותטי דלעיל הוא מוקצן, אבל גם המקרה הנוכחי אינו זוטי דברים. ובמקום שהיועץ המשפטי לממשלה יפעל לטפל בנחישות בהתנהלות פסולה לכאורה של חוקרי משטרה, הוא משתמש בתירוץ אורווליאני כדי למנוע כל טיפול בעניינם של החוקרים שעשו את התרגיל החקירה וזאת למשך שנים ארוכות. חרפה היא לא מילה חזקה מספיק כדי לתאר את התנהלות זו של היועץ המשפטי לממשלה בפרשה.

חשוב מאוד לציין שהיו בכירים בפרקליטות שאמרו למנדלבליט שתהיה זו טעות לאפשר למשטרה לבדוק את התנהלות חוקריה, וכי יש להעביר את הבדיקה למח"ש. אבל היועץ המשפטי לממשלה דחה את הצעה ההגיונית וההגונה של אותם צדיקים בסדום.

ואם זה לא מספיק, אפילו לפני שהחלה אותה "בדיקה" נלעגת, מנדלבליט כבר הזדרז להודיע כי הוא "משוכנע שתרגיל החקירה לא גרם לחפץ לומר דברים שאינם אמת ולא פגע במהימנותו". איך זה ייתכן שהיועץ המשפטי לממשלה "משוכנע" בתוצאת הבדיקה עוד לפני שהיא החלה? ויותר מכך, איזה מסר היועץ המשפטי לממשלה מעביר לממונה על "הבדיקה" כאשר הוא מודיע בריש גלי שהוא משוכנע בתוצאותיה עוד בטרם החלה?

 

המחלקה לחקירות שוטרים

ב-7 בספטמבר 2020 עמית סגל חשף התנהלות פסולה לכאורה של חוקר משטרה בשם אבי רוטנברג שהבדיקה בעניינו על ידי מח"ש נגנזה (על פרשה זו כתבתי באופן נרחב במאמר שפורסם בעבר בבמה זו). יום אחרי החשיפה, סגל הציג פרטים נוספים אודות פרשת רוטנברג. בתוך כך הוא חשף פרשה נוספת.

סגל דיווח שבתחילת 2018 פנה גורם משטרתי לחוקרי מח"ש וסיפר להם על "תרגיל החקירה שהופעל על ניר חפץ, אותו ניסיון סחיטה בניסיון לגייסו כעד מדינה". המקור במשטרה היה מוכן לשתף את מח"ש בפרטים, אך בתמורה ביקש חיסיון על שמו ודרגתו. ראשת מח"ש דאז קרן בר-מנחם "סירבה לקבל את המידע ללא תלונה רשמית". סגל הוסיף וסיפר כי "מאחר והמקור חשש למשרתו, התלונה לא הוגשה. התרגיל הוסתר, עד שהוא נשלח לאחרונה בטעות לפרקליטי ראש הממשלה והזוג אלוביץ'. במח"ש ובפרקליטות טענו כי הטענות שקריות, ובר מנחם מעולם לא סירבה לקבל תלונה בנושא" ("מאקו", 08.09.2020).

אקדים ואציין כי אנחנו עדיין לא יודעים בוודאות מוחלטת אם המידע שהמקור במשטרה היה מעוניין למסור למח"ש אכן עסק בתרגיל החקירה שעירב אישה המקורבת לחפץ. מה שאנחנו כן יודעים במידה רבה של ודאות זה שהמקור היה מעוניין למסור מידע רגיש אודות התנהלות בחקירות ראש הממשלה. היות שאיננו יודעים בדיוק מה היה תוכן המידע שהתקבל מהמקור, אציג את מה שנחשף וכולנו נאלץ לחכות בסבלנות עד שבכירי מח"ש שהיו מעורבים בכך יעלו על דוכן העדים.

על כל פנים, מיד לאחר החשיפה של סגל, צוותי ההגנה פנו לפרקליטות ודרשו לברר אם הפרסום נכון, ובמידה שכן, תבעו לקבל לידיהם את כל החומר בנושא.

עבר חודש וב-11 באוקטובר 2020, עמית סגל חשף תכתובות מייל בין ליאת בן-ארי לבין בכירי מח"ש שעסקו בפניית הגורם המשטרתי למח"ש.

בן-ארי כתבה לראשת מח"ש בר-מנחם את הדברים הבאים: "קרן שלום, בהמשך לשיח קודם בעניין זה בו מסרת כי האמור בפרסום אינו מוכר לך או לראש תחום החקירות במח"ש, וכי אין כל תיעוד במערכות החקירות או המודיעין של מח"ש המאשר את הפרסום, סברנו כי נכון להשיב לפניות הסנגורים שלא נמצא כל בסיס לפרסום האמור.

לפני שנתקדם, ועל מנת למנוע טעות במענה, אנו מבינים כי בעת גיבוש מענה לשאילתא בנושא על ידי אנשי מחש עלתה אמירה סתומה לפיה אפשר שאולי היה אירוע שכזה שיתכן וניתן ללמוד ממנה עוד פרטים.

לפיכך, על מנת שחלילה לא תצא שגגה תחת ידנו, אנא פני ובררי עם אנשי הדוברות במה דברים אמורים, ובמידת הצורך ככל שיעלה מקום לכך, יש לברר את הדברים עם אנשי מחלקתך הרלוונטיים.

ככל שלא חל שינוי בתשובתך, נשיב בהתאם לסנגורים. ככל שתגלי ממצאים אחרים שלא היו מוכרים לך, נבקש לדעת בדחיפות את מלא הפרטים בנושא ולקבל את תיעוד הדברים.

אנא ערכי את הברור והביאי בפנינו את תוצאותיו ככל הניתן עד היום בשעות אחר הצהריים שכן הצורך להשיב לסנגורים הוא דחוף מאוד. בברכה ליאת".

(לפנייה של בן-ארי היו מכותבים גם יהודית תירוש, אבישי קראוס, שלמה למברגר וחגי הרוש).

בר-מנחם העבירה את הפנייה של בן-ארי לסגן שלה, משה סעדה, שענה כך: "היי, בתאריך 9/9/20 קיבלתי פנייה בנושא מאפרת דוברת מח"ש, בעקבות פרסום מידע על כך שגורם משטרתי פנה למח"ש בפב[ר]ואר 2018 בבקשה לספר על לחצים פסולים שהופעלו על החשוד ניר חפץ וזאת בטרם הפך לעד מדינה.

לטענת אותו פונה, העניין הועבר לטיפולי.

הבהרתי לאפרת באופן חד וברור כי אכן קיבלתי פניה מדובי [שרצר] בעניין במועד מאוחר יותר, עת שימשה קרן כמנהלת מח"ש.

דובי מסר לי שיש גורם חקירתי שמטפל בתיקי ראש הממשלה שמעוניין למסור מידע רגיש אודות התנהלות בחקירות ראש הממשלה.

בשל העובדה שקרן, עם מנויה לתפקיד, אסרה עלי להיות מעורב בחקירות ולנוכח רגישות העניין, הפנ[י]תי את דובי לקרן.

לאחר מכן, דובי חזר אלי ומסר לי כי קרן אמרה לו שלא יקבל כל מידע וככל שא[ו]תו גורם מעוניין שימסור זאת במסגרת תלונה ולא כמידע.

ציינתי בפני אפרת כי גם עמרי, ראש צוות מודיעין מח"ש באותה תקופה, היה מודע אף הוא בזמן אמת לעניין.

בשלב מסוים בשיחה, העליתי את דובי לשיחת ועידה עם אפרת.

בשיחה דובי חזר על הדברים והבהיר מה בדיוק נאמר לו ע"י מוסר המידע וכן ע"י קרן. ציין בפני אפרת כי מוכן להיבדק על כך בפוליגרף.

בסופו של דבר, הבנתי מאפרת שהכתבה פורסמה והפרקליטות הכחישה באופן גורף את העניין. משה".

(בן-ארי, למברגר וקראוס היו מכותבים לתשובתו של סעדה לבר-מנחם).

ראשת מח"ש כתבה בתשובה לסעדה: "האם ידוע לך פרט נוסף כל שהוא והאם יש תיעוד לעניין?".

סעדה ענה לה: "היי קרן, בשל הנחייתך לא טיפלתי בעניין וכן מטבע הדברים לא ערכתי כל תרשומת.

הנושא עלה לראשונה בפנייה של אפרת ומיד ד[י]ו[ו]חתי לה את כל מה שידוע לי על כל הפרטים כולל כל מי שידע על כך בזמן אמת.

ציינתי בפניה שתגובת המשרד [משרד המשפטים] כלל לא מדויקת וזאת בלשון המעטה, אך מסרה שזו החלטת המשרד.

מציע שתפני לדובי ועמרי".

הבה נעשה סדר בדברים.

ב-19 לפברואר 2018, פרקליטה ממחוז מרכז בפרקליטות המדינה בשם קרן בר-מנחם נבחרה לעמוד בראש המחלקה לחקירות שוטרים. מינויה של בר-מנחם נחשב מפתיע משום שהיא גברה על שני מועמדים פנימיים מתוך מח"ש – משה סעדה שהיה סגנו של ראש מח"ש הקודם ותובע בכיר במחלקה, ורונן יצחק שייצג את מח"ש בתיקים הגדולים של המחלקה – וכן על שתי מועמדות שעל פי ההערכות במשרד המשפטים היו בעלות סיכויים גבוהים יותר להיבחר – ז'נה מודזגברישוילי, לשעבר התובעת הצבאית הראשית, שכיהנה עד אז כראש מבת"ן (היחידה לבירור תלונות נגד חוקרי שב"כ), ורחל מטר הממונה על מבת"ן וראש היחידה לעיכוב הליכים בפרקליטות ולשעבר פרקליטה במחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה.

במאי 2018, בר-מנחם נכנסה לתפקידה.

אחרי שבר-מנחם נכנסה לתפקיד, רב פקד דובי שרצר, חוקר בכיר וראש צוות חשיפה במח"ש דיווח לסעדה שגורם חקירתי פנה למח"ש בבקשה למסור מידע רגיש אודות התנהלות כלשהי בחקירות ראש הממשלה (כאמור, עדיין איננו יודעים מהו מידע זה). היות שבר-מנחם אסרה על סעדה להיות מעורב בחקירות תכף לאחר כניסתה לתפקיד, ולנוכח רגישות העניין, סעדה אמר לשרצר לפנות ישירות לבר-מנחם.

לאחר זמן מה שרצר חזר אל סעדה ודיווח כי בר-מנחם אמרה לו שלא יקבל כל מידע מאותו גורם חקירתי. לא זאת בלבד, בר-מנחם אמרה לשרצר שבמידה והגורם החקירתי מעוניין למסור מידע רגיש אודות התנהלות החוקרים בחקירות ראש הממשלה, "שימסור זאת במסגרת תלונה ולא כמידע".

כזכור, ב-8 בספטמבר 2020, סגל חשף את פניית הגורם משטרתי למח"ש ואת תגובתה של בר-מנחם לכך. תכף לאחר החשיפה של סגל פנתה ליאת בן-ארי לקרן בן-מנחם בשאילתא על אמיתות הדברים שהובאו בפרסום. בר-מנחם השיבה לה כי האמור בפרסום אינו מוכר לה.

במקביל, דוברת מח"ש, אפרת אורן, ביררה אצל גורמים אחרים במחלקה אם הסיפור מוכר להם. ב-9 בספטמבר 2020, יום לאחר החשיפה של סגל, אורן פנתה לסעדה, סגן ראש מח"ש. סעדה הבהיר לאורן כי הוא אכן מכיר פנייה של גורם משטרתי למח"ש בהקשר לחקירות ראש הממשלה ועדכן אותה בכל פרטי הסיפור – כולל ההנחיה של בר-מנחם שלא לקבל את המידע שהגורם החקירתי היה מוכן למסור. סעדה אף העלה את שרצר לשיחת ועידה עם אורן, ובשיחה שרצר הבהיר מה נאמר לו על ידי מוסר המידע ומה בר-מנחם פקדה עליו לעשות. שרצר הוסיף וציין שהוא מוכן להיבדק על כך בפוליגרף. שרצר אף פנה לדוד רוזן, נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, ויידע אותו כי אותו גורם חקירתי, "המקור", חשב שנעשתה פעילות גובלת בפלילים בחקירות נתניהו, וביקש להיפגש בחשאי אך ראשת מח"ש אסרה את הפגישה, וביקשה שאותו גורם שרצה להישאר אנונימי יפנה רשמית למחלקה בצורה מסודרת. בתגובה לדברים של שרצר, ראשת מח"ש טענה בפני הנציב שמדובר בתלונה מכפישה בעניין מקצועי, וגם תלונה מאוחרת. היא אמרה כי התלונה לא הופנתה אליה מעולם בעבר, וכי מהפנייה "נודף ריח רע, רצון לרדיפה אישית ורצון להרע". ראשת מח"ש אף הוסיפה וציינה ששרצר "סיים את תפקידו במחלקה בניגוד לרצונו", ולכן פועל משיקולים אישיים. בתשובה לתלונתו, רוזן כתב לשרצר: "מבירור טענותיך עולה שמדובר בשתי גרסאות מתנגשות חמורות וקשות [כלומר, הגרסא של שרצר והגרסא של בר-מנחם]. בנסיבות אלו אין בידי להכריע". רוזן הוסיף וציין כי ב-"מצב דברים זה לא ניתן להותיר דברים במקומן" – אבל לא בכירי הפרקליטות ולא היועץ המשפטי לממשלה טרחו להמשיך את הטיפול ולבדוק כיצד ייתכן שיש התנגשות כזו בין גרסתו של חוקר בכיר במח"ש לבין גרסתה של ראשת מח"ש. אין אלא להיזכר במה שכתב רוזן בסיכום תלונה זו ותלונה נוספת של שרצר בהקשר של טיפול מח"ש בפרשת רוטנברג: "הפרשות אופפות ענן מכביד שראוי לפרקליטות לעשות כל שבידה להסירו בהקדם. המלצתי לממלא מקום פרקליט המדינה להיכנס לעובי הקורה ולהסיר העננה לטובת מעמדה ושמה הטוב של הפרקליטות במדינה".

כך או כך, ההתנהלות של ראשת מח"ש היא ממש בלתי נתפסת. חוקר משטרה שטיפל בתיקי ראש הממשלה פנה למח"ש עם מידע רגיש שלדעתו מצריך חקירה. בר-מנחם הורתה שלא לקבל את המידע. ואז כאשר הפנייה של הגורם המשטרתי למח"ש נחשפה, כל הסיפור פרח מזיכרונה של ראשת מח"ש – וזאת למרות שמדובר בפרשה רגישה ביותר העוסקת בראש הממשלה, למרות שהיא עצמה נתנה הוראה ישירה ביחס לטיפול במידע שנמסר מהגורם המשטרתי ולמרות שהדבר אירע תכף לאחר כניסתה לתפקיד.

אגב, גם ההתנהלות של משרד המשפטים לאחר החשיפה של סגל תמוהה עד מאוד. כאשר סעדה ציין בפני דוברת מח"ש שתגובת משרד המשפטים לפרסום "כלל לא מדויקת וזאת בלשון המעטה", אורן השיבה לו שזו החלטת משרד המשפטים.

יש לציין כי לאחר שסגל פרסם את תכתובות המייל, גורמים בפרקליטות ביררו מול שרצר מה היה המידע המדובר ולטענת דוברות הפרקליטות הוא השיב שהגורם המשטרתי מסר לו מידע שאינו קשור לחפץ בכל דרך שהיא אלא עוסק בפרשייה אחרת. כאמור, נצטרך לחכות לזמן בו חוקרי מח"ש וחוקרי המשטרה יזומנו לדוכן העדים כדי לדעת בוודאות במה עסק המידע שאותו גורם חקירתי רצה למסור למח"ש.

 

בחזרה למשטרה

כיצד חוקרי המשטרה ידעו כי האישה המדוברת אכן מקורבת לחפץ?

חפץ עצמו הציג במהלך החקירה הנגדית את התשובה הסבירה ביותר לשאלה זו: "הסקתי מהחומרים והאירועים בחקירה שהיו גם האזנות וגם מעקבים לפחות שבוע לפני המעצר. לא הבחנתי בזה בזמן אמת". תמליל דבריו של חוקר המשטרה שחקר את חפץ, מאששים את המסקנה הזו. וכך אמר החוקר לחפץ ב-1 במרץ 2018: "בוא נגיד שאנחנו די היינו איתך בימים לפני המעצר. אנחנו יודעים איפה היית ומה עשית. אני יודע איפה היית בלילה לפני שעצרתי אותך". כאשר סגל חשף את הפרשה הוא פרסם דברים דומים שנאמרו לחפץ על ידי אחד מחוקריו: "אני יכול להגיד לך שכל פינה שניסית להסתיר ולהחביא במהלך חייך אנחנו הפכנו את הפינה הזאת וגילינו את מה אתה החבאת". ובמקום אחר נחשף כי חוקר אמר לחפץ כך: "אני אומר לך שאתה עומד בפני סכנה קיומית לתא המשפחתי שלך ובכל זאת אתה מהנהן וממשיך".

כלומר, המשטרה התחקתה אחר חפץ וגילתה כי ישנה אישה המקורבת לו. ואז חוקרי המשטרה שהיו אמונים על חקירת חפץ, החליטו לנצל מידע אישי זה שנחשף בחקירה המקדמית, ולזמן את אותה אישה מקורבת שאינה קשורה לתיק כלל ועיקר, כדי להפעיל לחץ על הנחקר. אותה אישה טענה בכתב תביעה שהגישה נגד הרשות השופטת, משטרת ישראל, הרשות לניירות ערך והפרקליטות, כי הובאה לחדר החקירות ללא הצדקה, אך ורק בכדי להפעיל לחץ על עד המדינה חפץ בעת חקירתו במסגרת תיקי נתניהו. בכתב התביעה הזה מתואר כיצד חוקרי המשטרה הגיעו לביתה בשעת בוקר מוקדמת והורו לה, בתום חיפוש במקום, להתלוות אליהם אל מתקן החקירה. לטענתה של האישה, לא הוסבר לה כי היא רשאית לסרב לדרישתם של החוקרים.

כאשר הפרשה נחשפה, המשטרה טענה אז כי "מדובר בתרגיל חקירה לגיטימי". גם הפרקליטות הזדרזה לטעון כי מדובר ב-"תרגיל חקירה לגיטימי ומוכר שנעשה מעת לעת בחקירות מורכבות". נעזוב לרגע שאלו תגובות מבישות ביחס לתרגיל חקירה שעירב אישה המקורבת לנחקר כדי להפעיל עליו לחץ פסול ונבחן תגובות נוספות של גורמי האכיפה.

עוד באותו הזמן הודו גורמי האכיפה כי "חוקר המשטרה שגה כששאל את חפץ שאלות שאסור היה לו לשאול" וכי "חלק מהדברים שהטיח החוקר בחפץ היו אסורים". אבל אלו תגובות המתייחסות לשאלות שנשאל חפץ ולא לשאלות שנשאלה האישה. ברם, לאחר שחפץ הפך לעד המדינה, הוא ופרקליטו נפגשו עם מי שהיה הקצין הממונה על החקירה, תת-ניצב אלי אסייג. חפץ הביע תרעומת בפני אסייג על השאלות החודרניות שנשאלה האישה המקורבת לו בחקירתה. בתגובה השיב לו אסייג כי הוא לא מאמין שחוקר כלשהו בצוותו מסוגל לשאול שאלות מסוג זה. אולם, אחרי שאסייג קרא את פרוטוקול העדות מחקירת האישה הוא הודה כי "מישהו אצלי חרג מסמכותו". הייתכן שהקצין הממונה על החקירה קרא את פרוטוקול העדות של האישה המקורבת לחפץ בפעם הראשונה רק כאשר פגש את חפץ? זה נשמע לא סביר אבל אולי גם תת-ניצב אסייג יזומן להעיד ואז נגלה מה היה היקף ידיעותיו אודות תרגיל החקירה המדובר.

 

האמנם הכל רק סדרה מתמשכת של כשלים בתום לב?

בני אדם טועים לעתים ומערכות בירוקרטיות כושלות לפרקים. אולם, כאשר מצטבר עוד כשל ועוד כשל ועוד כשל, הסבירות שמדובר בכשלים בתום לב פוחתת.

הבה נחזור ונסכם את הכשלים שאירעו בפרשה ואת הכשלים שהתגלו בזכותה.

חוקרי המשטרה התחקו אחר חפץ וגילו שישנה אישה המקורבת לו. החוקרים הזמינו את אותה אישה שאינה חשודה בדבר לתחנת המשטרה (לטענת האישה קודם ערכו חיפוש בביתה). לאחר שהאישה הגיעה לתחנת המשטרה הם שאלו אותה שאלות חודרניות ביחס לטיב הקרבה ומהות מערכת היחסים בינה לבין חפץ. במקביל, החוקרים שבו ואמרו לחפץ כי ברשותם מידע שעשוי לפגוע בשלמות משפחתו. החוקרים אף וידאו שחפץ והאישה המקורבת לו ייפגשו בתחנת המשטרה. החוקרים דיווחו לפרקליטים שליוו את החקירה, ליאת בן ארי ויהונתן תדמור, כי בכוונתם לזמן את האישה המקורבת לחפץ למסור עדות. החוקרים לא עדכנו את הפרקליטים המלווים כי בכוונתם לנקוט בתרגיל חקירה שנועד להוות מנוף לחץ על חפץ בדמות איום על משפחתו ולשאול אישה המקורבת לו שאלות חודרניות ביחס לטיב הקרבה ומהות מערכת היחסים בינו לבינה. מתישהו במהלך 20 החודשים בין ביצוע תרגיל החקירה לבין השימוע שנערך לראש הממשלה, גורמים בפרקליטות למדים על תרגיל החקירה. אותם גורמים בפרקליטות בוחרים שלא לדווח על תרגיל החקירה ליועץ המשפטי לממשלה. היועץ המשפטי לממשלה שומע על תרגיל החקירה לראשונה במהלך השימוע לראש הממשלה אך לא עושה דבר כדי לחקור את הפרשה. עמית סגל חושף את הפרשה ובתגובה היועץ המשפטי לממשלה מוסר כי יבדוק את הנושא ואם יימצאו פגמים בחקירה הם יטופלו. שלושה חודשים לאחר מכן היועץ המשפטי לממשלה מחליט שאין לפתוח בחקירת מח"ש כנגד החוקרים המעורבים בפרשה, ובמקום זה מורה למי שממונה על אותם חוקרים לבדוק את הנושא דרך חומרי החקירה הקיימים בלי לגבות את גרסתם של המעורבים. כהתפצלות מפרשת חפץ נחשף לציבור כי גורם חקירתי במשטרה שטיפל בתיקי ראש הממשלה, מעוניין למסור מידע רגיש אודות התנהלות כלשהי בחקירות ראש הממשלה. ראשת מח"ש מורה לחוקר מח"ש שטיפל בפניה לא לקבל את המידע ומסרבת לטפל בכך כל עוד אותו מקור לא מגיש תלונה רשמית. כאשר סגל חושף את פניית הגורם המשטרתי למח"ש, ראשת מח"ש כלל לא זוכרת את האירוע. אחרי שתרגיל החקירה נחשף לראשונה, המשטרה והפרקליטות קובעות מיד, בלי שום בדיקה, כי מדובר בתרגיל חקירה לגיטימי. לאחר מכן, הקצין הממונה על החקירה נפגש עם חפץ ופרקליטו ומביע חוסר אמון בכך שחוקר בצוותו שאל את האישה המקורבת לחפץ. ואז אותו קצין ממונה קורא (לראשונה?) את פרוטוקול העדות מחקירת האישה ומודה כי אחד מהחוקרים שתחת פיקודו חרג מסמכותו.

וכל שלשלת הכשלים הזו בה מעורבים גורמים מהמשטרה, בכירים בפרקליטות, ראשת המחלקה לחקירות שוטרים והיועץ המשפטי לממשלה, כולה קרתה בתום לב?

באופן אישי אני מתקשה להאמין בכך. ניכר שרשויות האכיפה על ענפיהן השונים התנהלו באופן לא נאות וספק חוקי הן בפרשת תרגיל החקירה שנעשה לחפץ והן באירועים שהתגלו בזכותה. חמור מכך, מנגנוני הבקרה והפיקוח המובנים בתוך רשויות האכיפה כשלו כולם עד אחד וכל הגורמים בתוך רשויות האכיפה – המשטרה, הפרקליטות, המחלקה לחקירת שוטרים והיועץ המשפטי לממשלה – התגייסו רק כדי להכשיר את השרץ ולכסות ככל הניתן על המעשים הלא נאותים של הכפופים להם. כל אזרח צריך לחשוש מאוד אם כך מתנהלים גורמי האכיפה ואם כך הם מכסים על מחדליהם.

ניסים סופר הוא פובליציסט ועורך אחראי באתר דיומא

users: ניסים סופר

אלי
ממש מפחיד לקרוא את זה. מה יאמר האזרח הקטן כאשר יחליטו להתלבש עליו? אם על ראש ממשלה מתנהגים כך.

לטעמי, זו טיוטת כתב אישום כנגד המעורבים.
במהרה בימינו.

אולי יעניין אותך