בנימין נתניהו, 2017   מקור: לע"מ

דוברים רבים של מחנה הימין הביעו התנגדות עזה לחוק שמקדם שר המשפטים – חוק שמטרתו הגבלת כשירותו של חבר כנסת שנגדו תלוי ועומד כתב אישום, להרכיב את הממשלה. שלל הטיעונים שמעלים המתנגדים לחוק הם, לדעתי, שגויים בעיקרם, אבל זו לא הבעיה העיקרית בהתנגדות לחוק. בסופו של דבר, אותם מתנגדים לחוק מתעלמים מהשאלה האם ראוי שאדם עם כתב אישום יכהן כראש ממשלה.

נכון הוא שלכל אחת מהדרכים האפשריות להתמודדות עם מקרה כגון זה יש השלכות בעייתיות. לפיכך, המיטב שניתן לקוות לו הוא הרע במיעוטו. מובן מאליו שהמסקנה לגבי מהי דרך ההתמודדות הגרועה פחות מכל האחרות, היא בהכרח סובייקטיבית.

במאמר שפורסם לאחרונה בבמה זו, טען עורך הדין זאב לב כי החוק פוגע בחזקת החפות של נבחרי ציבור ("דיומא", 26.10). ברם, חזקת חפות אין פירושה שלא ניתן להטיל סנקציות על אדם שטרם הורשע. כך, למשל, נטען בפסיקה כי ראש הממשלה מחויב לפטר שר או סגן שר שהוגש נגדו כתב אישום (הלכת דרעי-פנחסי). ועדה לבחינת השעיית ראשי רשויות בשל הגשת כתב אישום הוקמה בעקבות תיקון מספר 30 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם). התיקון לחוק קבע כי "רשאית הוועדה לבחינת השעיה, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה ולאחר שנתנה לראש הרשות הזדמנות להשמיע את טענותיו, להשעות את ראש הרשות מכהונתו, אם סברה כי מפאת חומרת האישומים המיוחסים לו בכתב האישום אין הוא ראוי לכהן כראש הרשות". ההגבלות על שרים ועל ראשי ערים מגבילות הרבה יותר אנשים מאשר החוק המגביל מועמדים לראשות הממשלה, אך עורך הדין לב לא קורא לבטל את ההגבלות הללו – הייתכן שחזקת החפות אינה מה שמשנה לו באמת?

לב גם טוען שהחוק יפגע בעיקרון הפרדת הרשויות משום ש-"היועץ המשפטי לממשלה, שאגב אינו רשות מרשויות המדינה אלא חלק מהרשות המבצעת, יכריע האם חבר כנסת יוכל להרכיב את הממשלה".  אבל איך יכולה אינטראקציה פנימית בתוך הרשות המבצעת, לפגוע בעיקרון הפרדת הרשויות? אם כבר, המצב כיום שבו בתי משפט יכולים – באמצעות הרשעה חלוטה – להביא להדחת ראש ממשלה מכהן מאפשר לרשות אחת לקבוע עבור רשות אחרת מי יעמוד בראשה. החוק הנוכחי קובע כי מי שיוכל למנוע מאדם להפוך לראש הרשות המבצעת הוא בעצמו חלק מהרשות המבצעת, ולמעשה מי שאמון על פרשנות החוק עבור הרשות המבצעת.

לבסוף, לב מביע התנגדות לחוק משום שהוא יעצים עוד יותר את כוחו של היועץ המשפטי לממשלה. הדעות לגבי הכוח הצבור בידי היועץ המשפטי לממשלה חלוקות, אבל לענייננו מדובר במסך עשן.  אפשר באותה המידה לתת את ההחלטה בידיו של אחר, כגון נשיא בית המשפט העליון בדימוס או אפילו פקיד שימונה במיוחד לתפקיד זה. האם אחד הפתרונות האלו יספק את לב?  מסופקני.

בהקשר דומה יש לציין את ההתנגדות שהביע העיתונאי עמית סגל להצעת החוק באומרו שימניות פירושה, בין היתר " התנגדות לכך שפקיד אחד, בכיר ככל שיהיה, יקבע את גורלם של מיליונים". ברם, העיקרון ה-"ימני" הזה לא היה קיים ב-2008, כאשר אנשי ימין רבים, ובהם בנימין נתניהו, תמכו בהצעת חוק דומה (בניגוד להצעת החוק הנוכחית החלה על מועמד לראשות ממשלה, הצעת החוק מ-2008 חלה על ראש ממשלה מכהן). אפשר להעריך אפוא כי מקורו של העיקרון הזה אינו בכתבים של אדמונד ברק או של זאב ז'בוטינסקי אלא בצרכים הפוליטיים האקטואליים של בנימין נתניהו.

לב הבעיה, ובכך צודקים מתנגדי החוק, מצוי בשלילת הזכות של העם הריבון לבחור (באופן עקיף) את מי שיכהן בראשות הממשלה. הענקת סמכות לפקידים למנוע מאדם לכהן כראש ממשלה היא אכן בעייתית שכן התפיסה שהעם רשאי לבחור את מי שינהיג אותו היא עיקרון יסוד בדמוקרטיה. אולם, למרות שמדובר בעיקרון יסוד, זהו לא העיקרון היחידי במשטר דמוקרטי. מדינות דמוקרטיות נוהגות להגביל את היכולת של הציבור לבחור את הנהגתו במגוון דרכים וזאת כדי לאזן בין אותו עיקרון יסוד לבין עקרונות חשובים אחרים. כך, למשל, התיקון ה-22 לחוקה של ארצות הברית מגביל את כהונתו של אדם כנשיא ארצות הברית לשתי קדנציות בלבד, וזאת כדי למנוע שלטון ממושך מדי שגם הוא עלול להביא לפגיעה באופי הדמוקרטי של המשטר.

לדעתי, אפשר להסכים – וזאת ללא קשר לעמדה פוליטית – כי משבר פוליטי כגון זה שפקד את ישראל בשנתיים האחרונות, בין היתר בשל הסתבכותו הפלילית של ראש הממשלה, אינו תופעה רצויה במדינה דמוקרטית. החוק שמציע סער אמנם יפגע בזכות הציבור לבחור את הנהגתו אבל יוכל למנוע את הנזק שהסבה הסתבכותו הפלילית של נתניהו למערכת הפוליטית ובעקיפין גם לדמוקרטיה הישראלית לפחות ביחס לחלק מהמקרים האפשריים בהם התרחשות כגון זו יכולה לקרות (כאמור, החוק יוכל למנוע ממועמד עם כתב אישום לכהן כראש ממשלה אבל אינו עוסק בראש ממשלה מכהן שהוגש נגדו כתב אישום תוך כדי כהונתו).

למרות שחלק מטיעוני המתנגדים לחוק המוצע אינם מחזיקים מים, יש בהצעת החוק, כאמור, משום פגיעה בעיקרון יסוד חשוב בדמוקרטיה. כיצד ניתן אפוא לשקלל את היתרונות והחסרונות של כל אחת מהדרכים האפשריות להתמודדות עם ראש ממשלה או מועמד לראשות ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום? אני נוטה לתמוך בגרסה ישראלית של החוק הצרפתי בו ייקבע שלא ניתן להעמיד לדין ראש ממשלה מכהן. חוק זה מתקבל על הדעת אם במקביל יחוקק חוק המגביל את מספר הקדנציות שאדם יכול לכהן בראשות הממשלה, וזאת כדי למנוע מאדם המסובך בפלילים להיאחז בכיסאו כמפלט מבית האסורים. יחד עם זאת, גם גישה זו אינה חפה מבעיות.

בסופו של דבר, אין באמת דרך להעריך את יתרונותיה וחסרונותיה של כל אלטרנטיבה באופן אובייקטיבי לגמרי. הבחירה בין הדרכים השונות להתמודדות עם מצב בו לראש ממשלה או למועמד לראשות ממשלה יש כתב אישום תלוי ועומד, היא בסופו של דבר עניין של אידיאולוגיה, טמפרמנט אישי וניתוח אד-הוק של המקרה המדובר. בסוגיה הזאת אין תשובות נכונות.

עומר בלסקי הוא בעל תואר ראשון במשפטים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה ותואר ראשון במנהל עסקים וכלכלה ממכללת וסאליוס בבריסל

users: עומר בלסקי

Anonymous
קיים חוק יסוד שמתיר בחירה וכהונה של ראש ממשלה תחת כתב אישום עד לקבלת פסק דין חלוט בעליון. ראוי להקשיב לנימוקים של טומי לפיד ז״ל אביו של יאיר בנדון!!!

אולי יעניין אותך