הנשיא ראובן ריבלין מציג את תמונות החיילים הנעדרים הדר גולדין ואורון שאול בפני נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ   מקור: ויקיפדיה (מארק ניימן)
בתמונה הנשיא ראובן ריבלין מציג את תמונות החיילים הנעדרים הדר גולדין ואורון שאול בפני נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ

לפני כחודש, שר החוץ וראש הממשלה החלופי יאיר לפיד נשא נאום בכנס של המכון למדיניות נגד טרור של אוניברסיטת רייכמן ובו שטח את תוכניתו המדינית אל מול החמאס ברצועת עזה. לפיד הסביר כי "הגיע הזמן להעביר את הלחץ אל החמאס. לגרום לתושבי עזה ללחוץ על החמאס, מפני שהם מבינים מה הם מפסידים מהטרור המתמשך ומבינים מה יש להם להרוויח אם הטרור ייפסק".

לפיד הוסיף וציין כי "כיום מתקיים המצב האבסורדי שארגון טרור אסלאמי ואנטישמי תוקף אזרחים ישראלים, והעולם מאשים את ישראל". "תמיד יהיו שונאי ישראל שיאשימו אותנו בכל דבר", אמר לפיד "אבל הצעה פוזיטיבית תשפר את המצב".

את הרציונל העומד בבסיס ההצעה הפוזיטיבית המדוברת הציג לפיד כהאי לישנא: "במקום שהחמאס יקדם את האינטרסים שלו כארגון טרור רדיקלי על חשבון תושבי עזה, אנחנו נציג תוכנית איך לשפר את תנאי החיים בעזה אם חמאס יפסיק להתנהג כארגון טרור רדיקלי". כלומר, לפיד טוען כי הצעה ישראלית לשיקום רצועת עזה תייצר לחץ פנימי (של תושבי עזה) ולחץ חיצוני (של העולם) על החמאס להפסיק את הפעילות הצבאית מול ישראל.

לפיד ציין כי למרות שהפתרון שהוא מציע "הוא לא מושלם" אין שום "חסרון מובנה" בהצעה שלו, משום שגם אם תוכנית "כלכלה תמורת ביטחון" לא תביא לתוצאות המיוחלות, היא תגדיל את מרחב התמרון הביטחוני והדיפלומטי של ישראל: "אם הנהגת החמאס בעזה תשמור על השקט, המציאות בעזה תשתנה באופן מהותי. [אבל] אם סינוואר והנייה ימשיכו לפעול נגד ישראל – אנחנו נדע, הקהילה הבינלאומית תדע, ובעיקר תושבי עזה יידעו, שהחמאס מסרב לשפר את החיים בעזה, מפני שהדבר היחיד שמעניין אותו זה להרוג יהודים. מהלך כזה, אם יתבצע, יחזק את הלגיטימציה של ישראל באופן דרמטי".

לפיד צודק שמדינת ישראל צריכה לענות לעולם – אבל קודם כל לעצמה – מה היא רוצה לעשות עם רצועת עזה. לפיד גם צודק בכך שרבים בעולם תופסים את ישראל בתור "גוליית" אל מול "דוד" העזתי. לפיכך, הרעיון של לפיד להגדיל את מרחב התמרון הביטחוני והדיפלומטי של ישראל באמצעות הצעה פומבית של "כלכלה תמורת ביטחון" הוא הגיוני וראוי.

ברם, לפיד לא ממש התייחס לכך שיוזמות שונות מסוג "כלכלה תמורת ביטחון" כבר הועלו בעבר על ידי ממשלות נתניהו אך לא תורגמו למהלך דיפלומטי-ביטחוני נרחב. אמנם, לפיד אמר כי תוכניתו היא "גרסא ריאליסטית יותר של מה שקראו בעבר 'שיקום תמורת פירוז'" אולם כפי שהעיתונאית הודיה כריש חזוני ציינה, פרטי התוכנית "אינם שונים באופן מהותי מהמדיניות בה התנהלה ישראל במידה רבה בשנים האחרונות, או לפחות המדיניות שניסתה להניע" ("מקור ראשון", 12.09).

למרות שמאמצי הסדרה מסוג "כלכלה תמורת ביטחון" נכשלו בעבר בשל מגוון סיבות, ישנה מכשלה מרכזית המקשה על השגת כל הסכם ארוך טווח מול החמאס וזאת המחויבות של ישראל להחזרת שבוייה ונעדריה.

 

"אחד מערכיה המקודשים ביותר של מדינת ישראל"

לפיד הבהיר בנאומו כי "ישראל כמובן לא תוותר אפילו לרגע אחד על מאמציה בתחום השבויים והנעדרים. השבת הבנים צריכה להיות חלק מכל מהלך של ביטחון תמורת כלכלה". הרמטכ"ל אביב כוכבי חזר על מסר דומה ימים ספורים לאחר נאומו של לפיד, כאשר אמר בריאיון לניר דבורי כי "בעזה צריך לאפשר ביד אחד סיוע הומניטרי וכלכלי אבל לא ניתן מעבר לזה עד שיהיה פתרון בסוגיית השבויים והנעדרים" ("חדשות 12", 15.09). ראש הממשלה נפתלי בנט אמר דברים דומים תכף לאחר כניסתו לתפקיד וזו הייתה גם עמדתה של הממשלה הקודמת.

הקשר שהציג לפיד בין "השבת הבנים" לבין כל מהלך של ביטחון תמורת כלכלה נובע מעקרון יסודי בתרבות הישראלית. רק אתמול, ראש הממשלה חשף בכנסת כי המוסד יצא למבצע "מורכב, רחב ממדים ונועז" לאיתור פרטים על גורלו של הנווט הנעדר רון ארד. כלומר, ראש הממשלה שלח סוכני מוסד לסכן את חייהם ואולי גם שרף מקורות מודיעיניים, רק כדי להשיג מידע על לוחם שנפל בשבי לפני כמעט 35 שנה. בנט הסביר באופן קולע את הקוד התרבותי הישראלי שהניע אותו להורות על מבצע כזה: "פדיון שבויים הוא ערך יהודי שהפך לאחד מערכיה המקודשים ביותר של מדינת ישראל. זה מסוג הדברים שנראים משונים ואפילו מוגזמים למי שמתבונן על ישראל מבחוץ אבל זה מה שמגדיר ומייחד אותנו. נמשיך לפועל להשבת כל בנינו הביתה. מכל מקום בו הם נמצאים".

Ron Arad

רון ארד

הרצון להחזיר את החיילים הנעדרים הדר גולדין ואורון שאול זיכרונם לברכה ואת האזרחים השבויים אברה מנגיסטו והישאם אל-סייד, נובע מתחושת הסולידריות שחשים רבים מאזרחי ישראל האחד כלפי השני. בסקר שפורסם במכון הישראלי לדמוקרטיה בימיו האחרונים של "שומר החומות", 74 אחוזים מהנשאלים היהודים סברו שאין לסיים את המבצע הצבאי ללא החזרת הנעדרים והשבויים שבידי החמאס.

פועל יוצא, לכל צעד שייתפס כזניחת המחויבות "הקדושה" של המדינה להשבת שבוייה ונעדריה, עלול להתלוות מחיר פוליטי כבד.

 

"השבת הבנים" כמקור להישגים לחמאס

התניית שיקומה של רצועת עזה בהשבת השבויים והנעדרים מניבה, באופן פרדוקסלי, הישגים אסטרטגיים לחמאס ולא לישראל.

מצב האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה בכי רע. לפי הערכת הבנק העולמי, שיעור האבטלה ברצועת עזה עומד על כ-50 אחוזים ויותר ממחצית האוכלוסייה חיה בעוני. בעקבות מבצע "שומר החומות", 62 אחוזים מוגדרים כחסרי ביטחון תזונתי. מצבם העגום של תושבי עזה מביא רבים בעולם לבקר את ישראל. במהלך מבצעים צבאיים, כאשר התקשורת העולמית משדרת תמונות של הרס ושל מוות ברצועת עזה, הביקורת על ישראל הופכת עזה הרבה יותר. לא זאת בלבד, לחמאס מיומנות רבה בניצול המסכנות של האוכלוסייה העזתית כדי לגרום נזק תדמיתי ודיפלומטי לישראל. מן הצד השני, המסר של "השבת הבנים" אינו יכול להשיג השפעה דומה בעולם. הרגישות לכאבן של משפחות החיילים והנעדרים היא, למרבה הצער, הרגישות המיוחדת שלנו בלבד וזרים לא יבינוה.

הישג נוסף שהחמאס מפיק מהתניית השיקום של הרצועה בהחזרת השבויים והנעדרים, נובע מהאופן בו הארגון שואף למסגר את המאבק הצבאי בישראל. חמאס נוהג להציג את הלחימה המתמשכת נגד ישראל, ואת הקורבנות שהיא גובה מהאוכלוסייה העזתית ומהארגון עצמו, כמאבק למען סוגיות שנטועות בקונצנזוס פלסטיני נרחב. כך, למשל, חמאס פתח בסבב הלחימה שהוביל למבצע "שומר החומות" כתגובה לאירועים שהתרחשו בין ישראל לפלסטינים בירושלים. דוגמא בולטת נוספת לשאיפה זו מצויה בסוגיית האסירים הפלסטינים התופסת מקום מרכזי בשיח הפלסטיני.

חמאס ממנף את הרצון של ישראל לפדות את שבוייה כדי להשיג את שחרורם של פלסטינים האסורים בישראל. כך, למשל, בעסקה להחזרת גלעד שליט לפני כעשור, ישראל שחררה 1,027 אסירים ביטחוניים עבור חייל אחד. היה בכך משום הישג תודעתי עצום לחמאס בקרב החברה הפלסטינית – וזהו הישג שהרשות הפלסטינית המשתפת פעולה עם ישראל, לא מסוגלת להשיג.

היות שחמאס יכול להרוויח הון תדמיתי ופוליטי רב מעסקאות שבויים, הנהגת הארגון לא תבחל בהקרבת מצבה הכלכלי של האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה על מזבח סוגיית האסירים הפלסטינים. וכך, כאשר ישראל מנסה להחליף את המשוואה המקובלת של החלפת שבויים ישראלים עבור אסירים פלסטינים במשוואה חדשה של החלפת שבויים ישראלים עבור שיקום הרצועה, היא מאפשרת לחמאס להציג את סירובו להצעות השיקום כהקרבה שעושה האוכלוסייה העזתית למען האינטרס הכלל פלסטיני.

 

הדיון שהחברה הישראלית חייבת לקיימו

מימוש של תוכנית מסוג "כלכלה תמורת ביטחון" היא לא "טובה" שישראל צריכה לעשות עבור האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה אלא דרך לייצר תנאי משחק נוחים יותר מול החמאס. ההתעקשות של הממשלה הנוכחית ושל ממשלות עבר על "השבת הבנים" כתנאי לשיקום הרצועה, מונעת מישראל הישגים ביטחוניים ודיפלומטיים משמעותיים. יש לשאול אפוא מדוע לא מקיים דיון ציבורי בהחלטה של ממשלות ישראל לשחק לידיים של חמאס?

לדעתי, את התשובה לשאלה הזו אפשר למצוא במבוכה אליה נקלעה החברה הישראלית לאחר עסקת שליט. מחד גיסא, מחיריה התדמיתיים והביטחוניים של עסקת שליט, לרבות שחרור רוצחים וטרוריסטים נתעבים כיחיא סינוואר, נתפסים כיום כמופרזים בעיני רבים בחברה הישראלית. לפיכך, סביר להניח שתקום קול צעקה אם יהיה שחרור סיטונאי של מחבלים עבור שתי גופות של חיילים ושני אזרחים נעדרים. מאידך גיסא, רבים בחברה הישראלית מצפים שהמדינה תמשיך לפעול למען השבת השבויים והנעדרים. הפתרון שמציע לפיד לקונפליקט הזה הוא להחליף את המשוואה הישנה של עסקאות שבויים במשוואה חדשה של השבת הבנים עבור שיקום רצועת עזה.

לפחות לטעמי, המחיר של הפתרון הזה הוא גבוה מדי.

Gilad Shalit Salutes Israel Prime Minister Benjamin Netanyahu IDF

גלעד שליט מגיע לישראל לאחר שחרורו מהשבי

מחויבות של מדינה להשבת שבוייה ונעדריה היא הכרחית לשמירה על סולידריות חברתית ועל כבוד לאומי. למרות שאיני חולק על עמדה זאת, אני סבור שלעתים נדרש דיון ציבורי על המחירים שיש לשלם עבור ערכים נשגבים. החברה הישראלית צריכה לנהל התדיינות פנימית רצינית אודות דרך הטיפול של ממשלות ישראל בסוגיית השבויים והנעדרים בעשור האחרון. שכן השילוב בין הטראומה של עסקת שליט לבין הרצון העז להשיב את הבנים מביא לכך שישראל לא מקדמת פעולות שגם ממשלות נתניהו וגם הממשלה הנוכחית הגדירו כאסטרטגיה הרצויה מול החמאס ברצועת עזה. על אף הקושי המובן מאליו בניהול דיון שכזה, החברה הישראלית חייבת לקיימו.

users: יובל בנשלום