דְּיוֹמָא
ג'נרל ג'יימס ואן פליט, 1951   מקור: פליקר (מנההאי)

ב-23 בספטמבר מלאו 29 שנים לפטירתו בשיבה טובה של גנרל ג'יימס ואן פליט, האיש שהוכיח שכדי להתקדם בצבא לא מספיק להיות מפקד מוכשר אלא צריך גם שם טוב.

ג'יימס אלוורד ואן פליט, נולד ב-1892 בניו ג'רזי. ב-1915 סיים את לימודיו במכללה הצבאית בווסט-פוינט במחזור שנודע כ-"מחזור שהכוכבים נפלו עליו" שכן כשליש מהחניכים עתידים היו להגיע לדרגות גנרל – ביניהם דווייט אייזנהאואר, לימים המפקד העליון של כוחות בעלות הברית באירופה ולאחר מכן נשיא ארצות הברית, ועומר בראדלי שפיקד על הכוחות האמריקאים בפלישה לנורמנדי.

באותה שנה נישא הקצין הצעיר להלן הייזל מור, והם נותרו נשואים עד שמור הלכה לעולמה ב-1984. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים, ג'יימס אלוורד ג'וניור, הלן אליזבת, ודמפסי קת'רין.

 

ואן פליט ממלחמת העולם הראשונה ועד מלחמת העולם השנייה

ב-1916 השתתף ואן פליט בלחימה נגד כוחות הגרילה של פנצ'ו ויה במקסיקו וקודם במהרה לדרגת קפטן (מקבילה לדרגת סרן בצה"ל) ולתפקיד מפקד פלוגה. ב-1918, הוא נשלח לצרפת עם כוח המשלוח האמריקאי ובתוך זמן קצר כבר היה מפקד גדוד מקלעים, בדרגה זמנית של מייג'ור (רב סרן), שלוש שנים בלבד לאחר השבעתו לקצין.

ואן פליט זכה על גבורתו בלחימה בשני עיטורי "כוכב הכסף" המכובדים ונפצע שבוע לפני סוף מלחמת העולם הראשונה. ואן פליט החלים מפציעתו וחזר לשרת כקצין קבע בצבא האמריקאי. במקביל הוא שימש גם כמרצה למדעי הצבא ולטקטיקה, תחילה בקולג' בדרום דקוטה ולאחר מכן באוניברסיטת פלורידה, תפקיד אותו מילא לסירוגין עד 1933. ואן פליט גם אימן את קבוצת הפוטבול "פלורידה גייטורס" בין 1923 ל-1924.

למרות היכולות המרשימות שהפגין במלחמה, הקידום של ואן פליט בצבא נתקע. ב-1922 הוא הוחזר לדרגת הקפטן הקבועה וב-1924 קודם שוב למייג'ור, הפעם כדרגה קבועה. רק ב-1936 הוא קודם לדרגת לוטננט קולונל (סגן אלוף) וב-1941, זמן קצר לפני כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, קודם לדרגת קולונל (אלוף משנה). כלומר, במשך 17 הקצין המוכשר קודם רק בשתי דרגות.

הסיבה לקידום האיטי של ואן פליט בשנים אלו לא הייתה בשל ליקויים בתפקודו כקצין – הוא היה ונותר קצין מצוין – אלא משום שאחרי מלחמת העולם הראשונה, צבא היבשה של ארצות הברית התכווץ לגודל מזערי. ב-1940 מנה צבא היבשה האמריקאי כ-270 אלף איש, מה שהציב אותו בסביבות המקום ה-20 בעולם מבחינת גודל צבא באותה תקופה. פועל יוצא, לא היו הרבה אפשרויות קידום בצבא היבשה של ארצות הברית.

ביולי 1941 ואן פליט מונה למפקד רג'ימנט הרגלים ה-8 בדיביזיית הרגלים ה-4, ונותר בתפקידו זה עד קיץ 1944. בניגוד לאפשרויות הקידום המועטות בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, אי קידומו במהלך מלחמת העולם השנייה היה תופעה יוצאת דופן, שכן מפקדי רג'ימנט – יחידה בסדר גודל של חטיבה פחות או יותר – בדרך כלל לא נותרו זמן רב כל כך בתפקיד זה. אם לא נהרגו או הודחו, קולונלים שפיקדו על רג'ימנטים לרוב קודמו מעלה, ודאי אם כבר היה להם ניסיון קרבי פיקודי ממלחמת העולם הראשונה. בגיל 26, ואן פליט היה מוכשר מספיק לפקד על גדוד רגלים אולם בגיל 52, עדיין לא התקדם מעבר למפקד רג'ימנט.

Major James Van Fleet 1922 Seminole

ג'יימס ואן פליט, 1922

 

טוב שם טוב

הסיבות לכך שוואן פליט לא קודם בתפקיד לא היו ברורות לאלו ששירתו איתו, שכן ואן פליט היה קצין אהוד ומוערך לא רק על מפקדים אלא גם על פקודים (ואן פליט אמר שהוא "מעולם לא היה מעוניין לפקד באמצעות פחד"). בנוסף, הייתה הסכמה גורפת שמדובר במפקד בחסד. אחד הקצינים ששירתו תחתיו אמר שואן פליט היה "המפקד הטוב ביותר שהכרתי – והכרתי הרבה". מפקדיו שבו ושלחו המלצות קידום עבורו, אולם ואן פליט לא קודם.

ואן פליט המשיך לשמש כמפקד הרג'ימנט ה-8 גם במהלך הפלישה לנורמנדי ביוני 1944. רג'ימנט 8 לחם בחוף "יוטה" ולפי כל העדויות ואן פליט מילא את תפקידו שם באופן יוצא מן הכלל. הוא נחת בגל הראשון והוביל מלפנים את הרג'ימנט בקרב מול הכוחות הגרמנים. ואן פליט נפצע קל במהלך הקרב מכדור גרמני, פונה לבית חולים שדה והסתלק ממנו מיד לאחר שפצעו נחבש. כאשר גנרל בראדלי, מפקד הכוחות האמריקאים בפלישה, הגיע לעמדת הפיקוד שלו, הוא גיחך: "ואן, באתי לפה לתת לך עיטור, אבל אני צריך לשפוט אותך על עריקות – ברחת מבית החולים בלי אישור".

Soldiers of the 8th Infantry Regiment Utah Beach June 1944

חיילים של רג'ימנט הרגלים ה-8 בחוף יוטה בעת הפלישה לנורמנדי

לאחר הנחיתה בנורמנדי הגיעו שבחיו של ואן פליט עד למפקד הזירה, גנרל אייזנהאואר. אייזנהאואר הזכיר את ואן פליט לפני ראש מטה הצבא, הגנרל ג'ורג' מרשל. אייזנהאואר התפלא על כך שלמרות יכולותיו המוכחות של ואן פליט, המלצות הקידום עבורו נדחו שוב ושוב. מרשל הופתע מאוד לגלות שוואן פליט, הקצין האלכוהוליסט והלא יוצלח, מפקד על רג'ימנט, ועוד זוכה לשבחים. אייזנהאואר הופתע אף יותר מהתגובה של מרשל, שכן מלבד היותו קצין מצטיין ואן פליט היה ידוע כמתנזר מאלכוהול.

נערך בירור ומה הסתבר?

בצבא ארצות הברית שירתו שני קצינים עם שם כמעט זהה. איתרע מזלו של ואן פליט והיה ואן פליט נוסף, קצין גרוע ושתיין ידוע לשמצה, ולמרות שהאיות של שני השמות היה מעט שונה – הקצין המצוין Van Fleet והקצין האלכוהוליסט Van Vliet – דרך הגייתם הייתה זהה. הביורוקרטיה של צבא ארצות הברית עשתה את מה שבירוקרטיות נוהגות לעשות וערבבה בין התיקים של שני הקצינים עם השם הלא נפוץ במיוחד. לא זאת בלבד, התברר שהגנרל מרשל בכבודו ובעצמו היה אחראי לבלימת הקידום של ואן פליט. בסוף שנות העשרים, כאשר שימש כעוזר מפקד בסיס האימונים לחיל רגלים בפורט בנינג, מרשל בעצמו שפט את ואן פליט הכושל מספר פעמים ולאחר מכן, בכל פעם שהגיעה המלצת קידום לוואן פליט המוצלח, מרשל סירב לקבל את ההמלצה.

 

ואן פליט עושה חיל

אחרי שהתברר הבלבול המצער שנעשה בשם, סוף סוף הוסר החסם מעל קידומו של הקצין המוכשר והוא החל לטפס בקצב מסחרר במעלה הדרגות.

באוגוסט 1944, ואן פליט קודם לדרגת בריגדיר גנרל (תת אלוף) ומונה לעוזר מפקד דיביזיית הרגלים ה-2. פחות מחודש לאחר מכן החליף באופן זמני את מפקד הדיביזיה ה-4. אחרי כן מונה למפקד דיביזיה 90 בארמיה השלישית של הגנרל ג'ורג' פאטון. בנובמבר 1944, ואן פליט קודם לדרגת מייג'ור גנרל (אלוף). בדצמבר הוא הוביל את דיביזיה 90 במבצע המזהיר להסרת המצור מעל באסטון במהלך "קרב הבליטה" המפורסם. לאחר מכן נשלח לזמן קצר לבריטניה לפקד על אימוני הכוחות האמריקאים שם. במרץ 1945, ואן פליט קיבל את הפיקוד על הקורפוס ה-3 בארמיה השלישית, והוביל אותו בהבקעה מראש הגשר ברמאגן דרך גרמניה. גנרל פאטון אמר עליו כי הוא הטוב במפקדים בארמיה שלו.

לאחר מלחמת העולם השנייה ואן פליט המשיך לעשות חיל. ביוני 1946 הוא קיבל את הפיקוד על הארמיה הראשונה. בדצמבר 1947 ואן פליט מונה לתפקיד ראש אגף מבצעים בפיקוד האירופי של הצבא האמריקאי. בינואר 1948, הוא נשלח לפקד על משלחת הייעוץ הצבאי שנשלחה לסייע לכוחות הפרו-מערבייים במלחמת האזרחים שפרצה ביוון. חודש לאחר מכן, ואן פליט קודם לדרגת לוטננט גנרל (גנרל של שלושה כוכבים).

משלחת הייעוץ בפיקודו של ואן פליט הייתה אחראית על הדרכת הצבא היווני במלחמתו נגד המורדים הקומוניסטיים והוא אף פיקח על תקציב הסיוע הצבאי שארצות הברית העבירה ליוון. ואן פליט מילא תפקיד מכריע בניצחון הכוחות הפרו-מערביים במלחמת האזרחים, "בלי שחייל אמריקאי יירה ירייה אחת", כפי שנהג לציין. בעיר היוונית קסטוריה, שם שכנה מפקדתו לזמן מה, יש כיכר על שמו של ואן פליט עד היום. ב-1950 חזר ואן פליט לארצות הברית, שם פיקד על הארמיה השנייה.

לוטננט גנרל ואן פליט מגיע ליוון, 1948

 

מלחמת קוריאה

לאחר שגנרל דאגלס מקארתור, מפקד כוחות האו"ם במלחמת קוריאה, הודח מתפקידו על ידי נשיא ארצות הברית הארי טרומן, קודם מפקד הארמיה השמינית, מת'יו רידג'וויי, לפקד על כוחות האו"ם. באפריל 1951, מיודענו ואן פליט נקרא להחליף את רידג'וויי בפיקוד על הארמיה השמינית.

רידג'ווי פקד על ואן פליט לא להתקדם צפונה מעבר לקו מסוים, משום שטרומן חשש שהתקדמות יתרה בקוריאה תגרום להתערבות צבאית סובייטית באירופה בהתאם לברית הגנה שכרתה ברית המועצות עם סין הקומוניסטית. רידג'וויי הורה לוואן פליט להתקדם בזהירות ובאופן מוגבל. רידג'וויי גם אמר לואן פליט שגם לא יצפה לקבל תגבורת (עקב החשש ממתקפה סובייטית באירופה נשלחו כוחות מקוריאה לתגבר את כוחות נאט"ו).

עם הגיעו לחזית, ואן פליט החל לסייר בקווים. העדר התנגדות מצד האויב וסימנים מחשידים אחרים הובילו את ואן פליט למסקנה שהכוחות הקומוניסטים טומנים מלכודת לכוחות האו"ם והוא הורה לעצור את כל ההתקפות האמריקאיות עד לבירור המצב הטקטי.

חששו של ואן פליט התברר כמוצדק, וב-22 באפריל 1951, ימים ספורים לאחר שהגיע לקוריאה, יצאו הכוחות של סין ושל צפון קוריאה להתקפה. אולם, ההתקפה הקומוניסטית מצאה את הארמיה השמינית מוכנה ודרוכה. ואן פליט היה נחוש למנוע נפילה נוספת של סיאול, בירת דרום קוריאה, בידי הכוחות של צפון קוריאה. הוא הצליח לשכנע את רידג'וויי להתיר לו להגן על סיאול, במקום, כפי שרידג'ווי תכנן תחילה, לסגת ממנה.

ההגנה האמריקאית נחלה הצלחה כבירה. כוחותיו של ואן פליט הסבו אבדות כבדות לכוחות הסינים והצפון קוריאנים. כוחות האוויר האמריקאים תקפו את הכוחות הקומוניסטים כאשר התקדמו בשטחים פתוחים ובלילות המטוסים האמריקאים תקפו נקודות החשודות כריכוזי אויב. תוך שבוע ההתקפה הקומוניסטית קרסה לחלוטין. לצבא הסיני היו עשרות אלפי הרוגים ופצועים וההתקפה שלו לא השיגה דבר. ואן פליט שחשש שהסינים ייצאו להתקפה נוספת או שיאפשרו לכוחות האו"ם להתקדם ואז יתקפו אותם כפי שעשו למקארתור ב-1950, נותר בהגנה. לימים טען כי זו הייתה "הטעות הגדולה" שלו, הגם שבהינתן הזמן הקצר שהיה בזירה, החשש שלו מפני הסיכונים שבהתקדמות היה הגיוני ביותר.

ואן פליט מבקר כוחות בקוריאה, מאי 1951

ב-16 במאי 1951 הכוחות של סין ושל צפון קוריאה אכן יצאו להתקפה נוספת. להפתעתם של הכוחות הקומוניסטים, הם נתקלו במערך הגנה חזק ומבוצר היטב שוואן פליט דאג להכין במהלך החודש שלפני ההתקפה. בגלל שהכוחות של ואן פליט לא התבצרו במערך ההגנה בשבועות שלפני ההתקפה אלא פטרלו כל העת בקווים קדמיים יותר, הכוחות הסינים והצפון קוריאנים לא ידעו עד כמה חזק היה קו ההגנה האמריקאי והדרום קוריאני.

עם זאת, ההתקפה הקומוניסטית הייתה עזה ולמרות שהכוחות הסינים נהדפו ברוב הגזרות הם הצליחו להביא לקריסת קורפוס 3 של הצבא הדרום קוריאני וכמעט כיתרו את הדיביזיה ה-2 של הצבא האמריקאי. הסינים הזרימו עשרות אלפי חיילים דרך הפער שנוצר בקווים של כוחות האו"ם. אולם, ואן פליט תגבר את הגזרות שהצליחו להדוף את ההתקפה הקומוניסטית, הנחית מכות ארטילריה כבדות על הסינים המתקדמים ואז יצא עם שלושה קורפוסים, שניים אמריקאים ואחד דרום קוריאני, להתקפת נגד על אגפי ההבקעה הסינית. תוך שבוע ואן פליט הצליח להביס את המתקפה הסינית לחלוטין. ואן פליט המשיך מייד להתקפה, סילק את הסינים והצפון קוריאנים מדרום קוריאה כולה והתקדם עד מעבר לגבול שהיה בין צפון קוריאה לבין דרום קוריאה לפני המלחמה.

הפעם הזו ואן פליט רצה להמשיך עוד צפונה. הוא סבר כי בניגוד למצב שהיה לפני התקפת הנגד הסינית באוקטובר 1950, האבדות הכבדות שהכוחות הסינים ספגו מאז, לא תאפשרנה להם לצאת להתקפת נגד נוספת. ואן פליט סבר שהתקפה של כוחות האו"ם תוביל לתבוסתם של הכוחות הקומוניסטים. בניגוד לתכנוניו של מקארתור, ואן פליט לא רצה להתקדם לתוך סין אבל הוא רצה להשמיד את יכולתם של הסינים להילחם בתוך קוריאה עצמה.

ואן פליט דיווח לרידג'וויי על האבדות הכבדות שספגו הסינים ועל תכניותיו להמשך. רידג'וויי הגיע להיפגש איתו, ובסיורים שערך בקו החזית מצא להפתעתו כי לא רק שהדיווחים של ואן פליט על אבדות האויב לא היו מוגזמים, כמקובל בדיווחים על אבדות אויב משחר ההיסטוריה, אלא שאפשר והיו שמרניים במקצת. ואן פליט הנחיל לסין מפלה קשה (ואכן, המפקד הסיני הודה בפני מנהיג סין מאו צה-טונג כי ספג יותר אבדות מאשר הסב לאויב, ומאו הגיע למסקנה כי כבר לא ניתן לסלק את האמריקאים מקוריאה).

למרות זאת, רידג'וויי לא אישר את אף אחת מתכניותיו של ואן פליט להתקדמות צפונה. ואן פליט מחה בכל תוקף, אולם כאשר התעקש רידג'וויי – ואן פליט קיבל את הדין. שנתיים מאוחר יותר, ואן פליט העיד בפני ועדה של הסנאט כי "ביוני 1951 הצבאות הקומוניסטים היו במנוסה... ללא אספקה... ללא שליטה. הם היו בפאניקה" והעריך כי המשך ההתקפה היה מוביל להשמדת "כל הציוד הכבד של האויב, ואולי, מאתיים או שלוש מאות אלף שבויים".

Baik Sun yup and Collins Righway Van Fleet 1951 October 05
ביקורת של כוחות האו"ם באוקטובר 1951, במרכז ואן פליט ומשמאלו רידג'ווי

ברם, לאחר שנבלמה ההתקפה הסינית הגדולה, הממשל האמריקאי לא חיפש הכרעה אלא רק "להפסיק את התוקפנות" כדברי מזכיר המדינה דין אצ'יסון. ואן פליט לא היה מרוצה מהשינוי שחל במטרת המלחמה מהשגת הכרעה צבאית להתקפות מוגבלות שמטרתן כיבוש שטח שישמש כקלף מיקוח במהלך המשא ומתן הדיפלומטי. היות שיעדי ההתקפה החדשים היו מוגבלים והואיל ועצירת הכוחות האמריקאים אפשרה לסינים להתארגן מחדש, ואן פליט התנגד למחיר הכבד שהתקפות לא מכריעות אלו היו עולות בחיי חייליו. תמיד "[העדפתי] לבזבז מוקשים וארטילריה ולא חיי אדם" אמר ואן פליט במאי 1951.

ואן פליט שב והציע מתקפה כוללת אבל גם הצעתו זו נדחתה. ביולי 1951 ואן פליט הועלה שוב בדרגה והיה עתה גנרל של ארבעה כוכבים. במהלך חודש יולי החל משא ומתן דיפלומטי בין הצדדים הניצים. המשא ומתן נמשך שנתיים נוספות כאשר במקביל התנהלה מלחמת התשה. האמריקאים התקשו להבין כי הסינים והצפון קוריאנים השתמשו בלחימה ובמשא ומתן כשני חלקים של אותו שלם ולא כשני מרכיבים תחליפיים המוציאים האחד את השני מחשבון. כך, למשל, השיחות הדיפלומטיות שימשו את הסינים לקנות זמן יקר שאפשר להם לתגבר כוחות שספגו מפלות. האדמירל צ'רלס טרנר ג'וי, ראש משלחת האו"ם לשיחות בקוריאה, כתב לימים כי הלקח שלו הוא "אל תפסיקו להילחם עד שהלחימה מסתיימת אם אתם רוצים הפסקת אש עם הקומוניסטים בתנאים סבירים בתוך זמן סביר" – אולם באותה העת, קובעי המדיניות האמריקאית לא סברו כך.

ואן פליט עצמו חשב שניהול מלחמת התשה במקביל לשיחות על הסכם הפסקת האש היה "מביש". ואן פליט גם שילם מחיר אישי כבד על כך. באפריל 1952, בנו, ג'יימס אלוורד ג'וניור שהיה טייס של מפציץ B-26, נפל עם מטוסו במהלך טיסה מבצעית בצפון קוריאה. ג'יימס ג'וניור נחשב "נעדר" עד 1954 אז שינה הצבא את ההגדרה ל-"נהרג" אך הצפון קוריאנים מעולם לא החזירו את גופתו או מסרו מידע על גורלו.

General James A. Van Fleet

גנרל ארבעה כוכבים ג'יימס ואן פליט

 

"הנה גנרל גדול!"

במקביל לפיקוד על כוחות הקרקע של האו"ם בקוריאה, ואן פליט השקיע מאמץ ניכר בהקמת מוסדות הכשרה צבאית לצבא דרום קוריאה, ביניהם המכללה הדרום קוריאנית לפיקוד ומטה ובית הספר הדרום קוריאני לקצינים. ב-1960 חנכו הדרום-קוריאנים פסל של ואן פליט בקדמת המכללה הדרום קוריאנית לפיקוד ומטה כהוקרה על תרומתו לבניית צבא דרום קוריאה. וכך היה ואן פליט מעורב לא רק בלחימה בשתי זירות אלא גם בבניין צבא זר בשתי מדינות ובשני המקרים עשה מלאכתו נאמנה.

כשם שעיכוב קידומו של ואן פליט במשך שנים ארוכות לא פגם ברצינות בה מילא את תפקידו כך גם קידומו המהיר בשנים שלאחר מכן לא שינה את אופיו הצנוע של האיש. סופר שמכל עיטורי הכבוד שקיבל, כולל שלושה "צלב השירות המצוין", שלושה "כוכב הכסף", שלושה "כוכב הברונזה" – העיטורים השני, השלישי והרביעי בהיררכיית העיטורים של של כוחות ארצות הברית – שלושה עיטורי "לב הארגמן" הניתנים על פציעה בקרב, ועיטורים רמים שקיבל ממדינות אחרות, ואן פליט היה גאה במיוחד באות חייל הרגלים הקרבי שלו, הניתן לכל חייל רגלים מדרגת קולונל ומטה שהשתתף בלחימה בפועל.

ב-1953 פרש ואן פליט מהצבא עטור תהילה. לאחר פרישתו עבד כמהנדס, כאיש כעסקים וכחוואי בחוותו שבפלורידה. גם לאחר פרישתו, ואן פליט המשיך לפעול לטובת דרום קוריאה. ואן פליט היה יושב ראש הקרן האמריקאית-קוריאנית וגייס כספים עבור סיוע הומניטרי לדרום קוריאה. ואן פליט גם היה הכוח המניע שהביא להקמת "החברה הקוריאנית", ארגון חברה אזרחית שמטרתו קידום שיתוף הפעולה בין דרום קוריאנים לבין אמריקאים. בכך עמד ואן פליט בהבטחה שהבטיח כאשר סיים את שירותו בקוריאה: "אני אשוב [לדרום קוריאה]. הפכתם אותי לחלק ממכם. אני יודע שאתם חלק ממני. אני לא אבקש מכם להחזיר לי את ליבי. אני אשאיר אותו עימכם" 

ב-1992, ואן פליט הלך לעולמו והוא בן 100 שנים.

למרות שבמהלך שירותו בקוריאה, ואן פליט לא היסס לבקר את ההנחיות של טרומן, הערכתו של הנשיא לגנרל לא נפגעה. מספר שנים לאחר פרישתו של ואן פליט מהצבא, נקלעו טרומן והוא לאותו אירוע. כאשר ראה את ואן פליט, טרומן קרא בקול: "אתם רוצים לדעת על אודות גנרל גדול? הנה גנרל גדול! שלחתי אותו ליוון והוא ניצח את המלחמה שם. שלחתי אותו לקוריאה והוא ניצח גם את המלחמה הזו". הציטוט הזה של טרומן מובא במקורות רבים כדוגמא להערכתו של טרומן את ואן פליט. אולם לדברים האלו של טרומן היה המשך קצר שלרוב איננו מצוטט במקורות. ואן פליט שמע את שבחי הנשיא וענה בנימוס: "למעשה, אדוני הנשיא, לא באמת נתת לי לסיים את זו האחרונה".

General James Van Fleet Grave Arlington Russell C. Jacobs

קברם של ג'יימס ואן פליט ושל אשתו הלן מור, עם ציון לזכרו של ג'יימס ואן פליט ג'וניור

יגיל הנקין הוא ד"ר להיסטוריה צבאית, חוקר בקתדרה ללימודי צבא של המככלות הצבאיות, עמית מחקר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון

users: יגיל הנקין

פניו
אין אנשים כאלה היום. זן אחר לגמרי והכתיבה ממש טובה

מאמר מרתק !! אחד הטובים שקראתי בנושאי היסטוריה צבאית . מלוא הערכתי
מאמר מרתק !! אחד הטובים שקראתי בנושאי היסטוריה צבאית . מלוא הערכתי
עמי סלנט
עורך פורטל ההיסטוריה רגעים היסטוריים
http://www.historicalmoments2.com/

הנקראים ביותר

החדשים ביותר