ב-18 ביוני פרסם כתב העת לענייני ביטחון ואסטרטגיה National Interest מאמר מאת נשיא רוסיה ולדימיר פוטין תחת הכותבת "הלקחים האמיתיים של יום השנה ה-75 למלחמת העולם השנייה". המאמר מלא סתירות וזיופי היסטוריה גלויים.

כך למשל פוטין גורס שהאשמה האמיתית על פרוץ מלחמת העולם השנייה נזקפת לחובת הסכם מינכן או ליתר דיוק "קנוניית מינכן" על פי המינוח הסובייטי המסורתי. לסטלין בכלל לא הייתה ברירה אלא לחתום על הסכם מולטוב-ריבנטרופ שבכלל לא שם קץ לעצמאותה של פולין אלא שהצבא הסובייטי נכנס למזרח פולין לאחר שהנאצים עזבו. כמובן שברית המועצות לא נושאת בשום אחריות למה שקרה אחר כך מכיוון שהיו אלה מדינות המערב כולל פולין שסירבו להקים קואליציה נגד היטלר. פולין איננה קורבן אלא להפך, היא תוקפן היות ופולין תפסה כמה מחוזות צ'כוסלובקיים ב-1938.

המאמר של פוטין אינו רק רשימת אירועים היסטוריים אלא גם ניסיון להציג חזון גיאופוליטי רוסי: פוטין מהלל את חשיבותה של וועידת יאלטה ב-1945 כאשר צ'רצ'יל רוזוולט וסטלין הסכימו על חלוקת אירופה לאזורי השפעה לאחר המלחמה. מובן שפוטין היה רוצה לעצמו יוקרה של סטלין בתור מנהיג מעצמה ולא במקרה הוא מזכיר את ועידת יאלטה ובמקביל מדגיש את החשיבות של מועצת הביטחון של האו"ם. אליבא דפוטין, מועצת הביטחון של האו"ם חשובה מפני שלחמש החברות המכוננות שלה כולל לרוסיה יש זכות וטו. הזכות הזאת משמשת את רוסיה כמנוף כוח דיפלומטי רב חשיבות.

חשוב להבין את המטרות לשמן נכתב המאמר של פוטין. הזעם שעלה בכלי תקשורת מערביים על זיוף ההיסטוריה של פוטין אינו מלמד דבר ואינו מסביר מאומה, ולכן ראוי לבחון את הנושא לעומקו. במידה רבה המאמר של פוטין מתייחס ללחימה מודיעינית מסוגת הדיסאינפורמציה. מדובר בלוחמת מידע המכוונת להסתרה, להסחה ולהטעיה.

ברוסיה יש לשימוש בדיסאינפורמציה היסטוריה ארוכה. הק.ג.ב. נהג להשתמש רבות בסוג זה של לוחמה מודיעינית וכזכור פוטין נמנה על בוגריו של ארגון זה. למעשה השימוש בדיסאינפורמציה הפך נפוץ מאוד לאחר המהפכה הבולשביקית ב-1917 אך היה קיים גם לפני כן. "הפרוטוקולים של זקני ציון", למשל, היו מעשה זיוף שנוצר על יד ה-"אוכרנה", שירות הביון של רוסיה הצארית.

נכון שקשה למצוא צדיקים בסדום של הסכם מינכן (ודאי מפרספקטיבה שלנו כיהודים). יתרה מזאת, לפולין לא היו זכויות היסטוריות על מערב אוקראינה או על מערב בלארוס שסיפחה לשלטונה, יותר מאשר היו לברית המועצות. אבל כל זה מהווה הצדקה חלשה מאוד להתנהלות ברית המועצות הן בהסכם מולוטוב-ריבנטרופ והן בהשתתפות בכיבוש פולין.

Molotov Ribbentrop Stalin

שר החוץ הסובייטי ויאצ'סלב מולוטוב חותם על ההסכם. ברקע שר החוץ יואכים פון ריבנטרופ ויוסף סטלין

בחזרה למאמר של פוטין, בחירת האכסניה לפרסום לא הייתה מקרית. כתב העת National Interest אינו נמנה על כלי התקשורת המיינסטרימים בארצות הברית ומשמש זמן רב כפה להדלפות של התעמולה הרוסית. מנגד, מבססת התקשורת הרוסית הרשמית את דיווחיה על המתרחש בארצות הברית על הנשיונל אינטרסט. כתב העת נשיונל אינטרסט נרכש ב-2001 על ידי "המרכז לאינטרס לאומי" (במקור "מרכז ניקסון לשלום ולחופש") המקדם גישה ריאליסטית למדיניות חוץ. בראש המרכז לאינטרס לאומי עומד דמיטרי סיימס שהיגר לארצות הברית מברית המועצות ב-1973. על כל פנים, הנשיונל אינטרסט מציג באופן עקבי עמדות האוהדות את רוסיה ואת פוטין (מעניין לציין כי דו"ח מולר ציין את סיימס כאחד "הקשרים" בין הקמפיין של טראמפ למשטר הרוסי).

הנושאים שנסקרו במאמרו של פוטין מרמזים שהוא נכתב כתשובה להחלטת הפרלמנט האירופי מ-19 בספטמבר 2019, על חשיבות הזיכרון האירופי לעתידה של אירופה. הפרלמנט האירופי הביע דאגה מהניסיונות של ההנהגה הרוסית לעוות עובדות היסטוריות ולהלבין את הפשעים של משטר סטלין. אך ברי כי אין בהחלטה של הפרלמנט האירופי ניסיון להשוות בין פשעי הנאצים לבין פשעי סטלין, כפי שנטען במאמר של פוטין.

נשאלת השאלה מדוע זה בכלל משנה לפוטין ומה הוא מרוויח מזה? ובכן, פוטין מעולם לא אהב את הניהול השוטף של המדינה הרוסית. הוא תופס את עצמו כמנהיג בינלאומי גדול שיאה לו לעסוק בפוליטיקה גלובלית ולא בעניינים יומיומיים. והנה בסוף המאמר פונה פוטין למנהיגי ארצות הברית, צרפת, בריטניה וסין לשוב ולקיים ועידה עולמית כדי "לדון בצעדים לפיתוח עקרונות קולקטיביים בעניינים עולמיים". במילים אחרות פוטין רוצה ועידת יאלטה גרסת 2021 כדי לשוב ולחלק את העולם לאזורי השפעה. אולם לעת עתה, לא ניכר שמישהו ממנהיגי המעצמות אליהן כיוון פוטין את מאמרו מתייחסים לרעיון זה ברצינות.

Vladimir Putin and Chinese President Xi Jinping at the 2015 Moscow Victory Day Parade

עם נשיא סין שי ג'יפינג במצעד הניצחון במוסקבה ב-2015. פוטין תופס את עצמו כמנהיג בינלאומי גדול

אבל לפוטין יש גם כוונות מיידיות יותר וסבירות יותר. פולין היא הסיבה העיקרית מדוע כתב פוטין את המאמר. המשקעים ההיסטוריים בין רוסיה לבין פולין וההתנהלות העכשווית של המשטר הפולני מקלים על פוטין להפוך את פולין למטרה להשמצות ולזיופים היסטוריים. מעניין לציין שדווקא בפולין המאמר לא עורר הדים מיוחדים מכיוון שהפולנים היו עסוקים בבחירות לנשיאות. אבל זה לא אומר שפוטין ורוסיה לא "נכחו" בבחירות בפולין.

כלי תקשורת המזוהים עם האופוזיציה בפולין דיווחו על מתקפות סייבר נגד פולין. המועמד הליברלי רפאל צ'אסקובסקי קבע שרוסיה איננה שותף אחראי ביחסים בינלאומיים. יתרה מזאת, האופוזיציה מאשימה את מפלגת השלטון "חוק וצדק" בערך במה שהליברלים הרוסים מאשימים את פוטין, קרי הומופוביה, מדיניות לעומתית ומתריסה כלפי האיחוד האירופי, הדגשת "הערכים המסורתיים" וניסיון לערער על התנהלותם התקינה של מוסדות דמוקרטיים.

מעניין לציין שגם מפלגת השלטון "חוק וצדק" רואה את רוסיה כאויב. שר החוץ לשעבר, ויטולד ושצ'יקובסקי, קבע שאסור לצמצם הוצאות על חימוש והגנה כי האימפריאליזם הרוסי עדיין חי וקיים. הנשיא אנדז'יי דודה יזם פרויקט כריית תעלה ארוכה שתאפשר לספינות הפולניות להפליג לים הבלטי מבלי לעבור במובלעת הרוסית קלינינגרד. כאשר מנהיג האופוזיציה צ'אסקובסקי הביע התנגדות לפרוייקט היקר, האשים אותו שר הכלכלה הימית והניווט הפנימי (כן, יש שר כזה בממשלת פולין) מארק גרוברצ'יק בכך שהוא עובד עבור רוסיה.

בכל אופן, פולין נעה יותר ויותר מערבה ופוטין לא אוהב זאת. למשל, פולין מתכוונת לעבור לקבל את אספקת הגז הטבעי שלי מנורבגיה ומארצות הברית במקום מרוסיה. פוטין גם לא אוהב את התרחבות ההשפעה הפולנית במערב אוקראינה ובמערב בלארוס.

יתרה מזאת, רוסיה שרויה במצוקה גוברת והולכת לאור השפל העמוק במחירי הנפט, כאשר ההכנסות מנפט מהוות חלק משמעותי מאוד מהתקציב הרוסי. חברת האנרגיה הרוסית גזפרום מתקשה להתמודד עם ריבוי ספקי הגז בעולם. לפיכך, שכתוב ההיסטוריה של פוטין ושאר שקרים ראויים לגינוי אבל לא יכולים לגרום לנזק משמעותי. ברוסיה יש משטר אוטוריטרי-קלפטוקרטי המתעלם מגלוי מנורמות בינלאומיות אבל לפחות לעת עתה מדובר במדינה חלשה שלא מהווה סכנה משמעותית למערב, גם אם היא מהווה סכנה לא מבוטלת למדינות הסמוכות לה.

אלכס גרינברג חוקר את ההיסטוריה המודרנית של איראן ושל מזרח אירופה ועובד כאנגליסט גיאופוליטי

users: אלכס גרינברג