תרנגולות בלול   מקור: ויקיפדיה (איתמר ק.)

לאחרונה, אושר מהלך משמעותי ביותר בענף הלול – הגדלת מכסות הביצים מ-2.33 מיליארד ביצים בשנה ל-3.055 מיליארד ביצים בשנה. בישראל, בלתי נתפס ככל שזה יישמע, כמות הביצים שמותר ללולנים לייצר מוכתבת על ידי שר החקלאות. כל לולן מקבל "מכסה" – כמות ביצים שמותר לו לייצר. אם הלולן רוצה לייצר יותר, עליו לרכוש או לשכור מכסה מבעלי מכסות אחרים.

התוצאה של השיטה הארכאית הזאת היא שבישראל לא רק שאנחנו משלמים מחיר מופרז בעבור הביצים – המחיר לביצה בישראל הוא מהגבוהים בעולם – אלא שאנחנו גם מקבלים ביצים גרועות במיוחד מתרנגולות החיות בלולים קטנים מדי בצפיפות ובתנאי תברואה גרועים. כך, למשל, תנאי הגידול של תרנגולות בישראל מפגרים באופן משמעותי אחר המקובל במדינות מערביות, ולמרות שב-2007 הוכנה תוכנית לשדרוג הלולים, תוכנית זו לא יושמה עד היום.

השנה, אולי לראשונה בתולדות מדינת ישראל, יש לנו שר חקלאות אשר רואה את תפקידו כשר החקלאות ולא כשר החקלאים. ניכר כי השר, עודד פורר, מעוניין להבטיח שאזרחי ישראל יקבלו תוצרת חקלאית בכמות, איכות ומחירים אטרקטיביים ולא רק לשמור על האינטרסים של החקלאים הישראלים.

 

הסחר במכסות הביצים

פורר שדחף לבצע רפורמות מרחיקות לכת, החליט, כאמור, להגדיל את מכסת הביצים במאות מיליוני ביצים. הלולנים שנזקקו לאישור התקנות – אחרת, רחמנא לצלן, עלול להיות לנו שוק חופשי בביצים – הגיבו בתקיפות. מנכ"ל ארגון מגדלי העופות, מוטי אלקבץ, הגדיל ואמר "אני מרגיש כמו נאנסת וזה אונס פוליטי. אנחנו שותקים כי אנחנו מבינים את האיום אם התקנות לא יעברו. לא חוויתי את זה בחיי, אבל זה לא אני זה 3000 מגדלים, אנשים מבוגרים, חולים שזו כל פרנסתם ואנחנו מצטרפים לקבוצה שנאנסה לראשונה אי פעם בחייה".

לפני שנמשיך יש להבין מדוע הגדלת מכסות הביצים כל כך מכעיסה את מגדלי התרנגולות. כאמור, המדינה היא שקובעת כמה ביצים ייוצרו בישראל על פי מכסות שהיא נותנת ללולנים. עם חלוף השנים, פרשו רבים מבעלי הלולים הקטנים מהעיסוק בתחום – אולם עדיין נותרה מכסת ביצים ברשותם. כתוצאה מכך, נוצר שוק של השכרה ומכירה של מכסות. וכך, בעלי לולים קטנים שפרשו מהתחום ממשיכים להפיק רווח ממכסות הביצים שהמדינה הקצתה להם על ידי מכירתן או השכרתן ללולנים אחרים המעוניינים להגדיל את יכולת הייצור שלהם. הגדלת המכסות באופן משמעותי, כפי ששר החקלאות מציע, תהפוך את המכסות הספקולנטיות לחסרות ערך. הלולנים שפרשו מהתחום ושלא משתמשים במכסות שהם מקבלים מהמדינה לייצור ביצים אלא רק משכירים או מוכרים אותן עבור כסף, לא יוכלו להמשיך ולהפיק רווח מסחר-מכר במכסות אלו.

 

האם ללולנים מגיע פיצוי עקב הגדלת מכסות הביצים?

למרות המחלוקת הקשה בין השר לבין הלולנים, דבר אחד מוסכם על הצדדים הניצים – שהורדת מכסות הביצים צריכה לכלול פיצוי וסיוע לבעלי הלולים. כתב "כלכליסט", יובל שדה, בעצמו בן של לולן, כתב שבעוד הרפורמה בענף הלול הכרחית, "המדינה חייבת לפצות את הלולנים על כך שמחקו להם נכסים בשווי מיליוני שקלים ביום בהיר אחד". שדה הסביר כי "גם אם שוק הביצים הישראלי נולד בחטא, הרפורמה לא צריכה להוסיף עליו פשע ולהכניס מאות לולנים מבוגרים, שמרביתם חיים בפריפריה, למעגל העוני". גם השר פורר הביע תמיכה במתן פיצוי ללולנים במקביל להורדת המכסות.

אבל למה בעצם, עלינו לפצות את בעלי הלולים? כבר הסברנו כיצד הגדלה משמעותית של המכסות תמחק את הערך של מכסות ספקולנטיות, אבל מובן מאליו שלא כל מי שנפגע מהחלטה ממשלתית ראוי לפיצוי. יתרה מזאת, אין לאדם זכות אינהרנטית להגנה מפני תחרות. רובנו, העובדים במקומות לא מוגנים על ידי תכנון מרכזי כמו הלולנים, חשופים כל הזמן לתחרות המביאה להורדת ההכנסות או הרווחים שלנו.

אם המדינה מחליטה שבענף מסוים יש להקטין את התחרות, היא עושה זאת משיקוליה שלה כדי לקדם אינטרס ציבורי כלשהו. אולם, כאשר המדינה מחליטה שהאינטרס הציבורי כבר לא מצדיק הפחתת תחרות, היא רק משנה את המצב לסטנדרט הכלכלי המקובל של שוק תחרותי. חשוב לזכור שחובת הממשלה היא לפעול למען האינטרס הציבורי – והאינטרס הציבורי אינו כולל הגנה על קבוצת לחץ מפני כוחות השוק המשפיעים על כולנו. כשהממשלה ביצעה את רפורמת הסלולרי – רפורמה שהיטיבה רבות עם אזרחי ישראל – לא ניתן פיצוי לבעלי המניות של סלקום, של פלאפון ושל פרטנר על הפגיעה ברווחיות החברות. אז במה סמוק יותר דמם של הלולנים?

אבל המקרה של המלינים על הגדלת המכסות הוא גרוע אף יותר. מי שדורש פיצוי אלו לא בהכרח בעלי הלולים העמלים על מלאכתם, אלא לולנים בדימוס הסוחרים במכסות שקיבלו. האם המדינה צריכה לפצות מי שלא משתמש במכסתו אלא רק סוחר בה? ואם יש לולנים שרכשו מכסות כדי להשתמש בהן (קל וחומר מי שרכשו מכסות כדי לסחור בהן), דינם כדין כל אדם אחר שרכש נכס מסוכן. העובדה שהמדינה רשאית לשנות את שיטת המכסות בכל עת שהיא הייתה ידועה היטב לרוכשים וגולמה במחיר המכסה. מי שהחליט לרכוש מכסת ביצים, לקח סיכון כמו מי שרכש נכס מושכר להשקעה בידיעה שבתום תקופת השכירות השוכר עלול לצאת. המדינה אינה מפצה רוכשי דירות או רוכשי מניות אם מחיר הנכסים שרכשו ירד, אז מה מותר דינה של מכסת ביצים מכל נכס אחר?

במאמר שפורסם בעיתון "הארץ", משווה ניר שדה, לולן, בין מכסות הביצים לבין רישיון מונית: "לפני שנים רבות נתנה המדינה לחקלאים מכסות לגידול ביצים... במשך הזמן פרש חלק מהמגדלים מהעבודה בלול מסיבות שונות, כגון זיקנה ורווחיות נמוכה. כתוצאה מכך, נוצר שוק של השכרה ומכירה של מכסות באישור ממשלתי... אם נחפש מודל כלכלי דומה מתחום אחר, אז הדבר דומה לרישיון למונית: רישיון שהוא סחיר, עלה ממון רב לבעליו, נמכר ומושכר כל הזמן". אולם, שדה שוכח שזכות ציבורית למונית נמכרת על ידי המדינה בעלות לא מבוטלת – כיום כ-240 אלף שקל – בעוד מכסות הביצים ניתנו חינם אין כסף. מי שרכש מהמדינה נכס יכול אולי לצפות להתחשבות באינטרס שלו, אבל מי שקיבל מתנה מהמדינה, מדוע מגיע לו פיצוי?

אם כבר, מעמדם של המשקיעים הספקולנטים במכסות צריך להיות נמוך מזה של מי שהשקיע כסף בנכסים ספקולנטיים כמו מניות או דירות להשכרה. הסחר בנכסים מספק לציבור מידע לגבי הערך של נכסים ובכך מעודד השקעות יעילות. למשל, מי שקונה דירה בתל אביב בתקווה להרוויח מהשכרתה, מגדיל את הביקוש בתל אביב ואז לבעלי קרקעות יש אינטרס "לייצר" עוד דירות. מי שקונה מניה יוצר אינטרס מובנה אצל החברה לשפר את עצמה כדי להגדיל את רווחיה. לעומת זאת, מי שרוכש או מוכר מכסות שקיבל מהמדינה, לא מגלה לנו דבר על הביקוש וההיצע האמיתיים בשוק אלא רק על ליקוייה של הרגולציה הממשלתית. עם כל הכבוד ללולנים וללולנים בדימוס, מי שעשה ספקולציה ברגולציה ממשלתית – ואף הפיק מכך רווחים לא מבוטלים במשך השנים – מתבקש שלא להגיש לציבור את החשבון.

users: עומר בלסקי

לולן ותיק
למה לפצות את הספקולנטים?
את הלול אותו אני מפעיל הקימו הורי לפני כ 80 שנה.בשנות הצנע עם גלי העלייה הגדולים בעוד בארץ שרר רעב ,החליטה הממשלה ליטול מהם בחקיקה את אמצעי היצור וקבעה להם מכסת עופות,הקטינה להם את העסק למחצית גדלו ואת החצי שניגזל חילקה לישובי העולים החדשים.
כיום כשאני כבר עמוק בגיל הגימלאות בא ממשלה ובחכמת המונים רוצה לקחת ממני את שארית העסק.
כאשר החליטה ממשלה להפריט את בזק קיבל כל חופר בורות מתחיל בחברה פנסיה מכובדת תואמת לותק שלו,כאשר הופרטו קווי התחבורה קיבלו חברי אגד ודן תיגמול עבור השימוש בזכויות שניטלו מהם.ב מה שונה החקלאי מהם ??

אולי יעניין אותך