חברת הכנסת מירב בן ארי   מקור: דוברות הכנסת (נעם מושקוביץ)

פרשת ההטרדות המיניות של סוהרות בכלא גלבוע שבה לאחרונה לכותרות. במהלך עדותו בפני ועדת הבדיקה הממשלתית לאירוע בריחת האסירים הביטחוניים מבית הסוהר גלבוע, מפקד הכלא, גונדר-משנה פרדי בן שטרית, העיד כי "סירסרו בחיילות חובה על מנת לספק חיילות חובה למחבלים לצרכים מיניים".

Liran Levi 01

דבריו של מפקד הכלא עוררו, מדרך הטבע, סערה ציבורית. כזכור, קצין מודיעין של השב"ס שיבץ את הסוהרות באגף הביטחוני בכלא גלבוע לבקשתו של אסיר בטחוני שתקף אותן מינית. אותו קצין מודיעין נחקר באזהרה וכך גם מפקד הכלא וסגנו. למרות שקצין המודיעין הודה כי ביקש להעביר סוהרת מסוימת לאגף מאחר שהאסיר הביטחוני העלה את שמה ועל אף שידע שאותו אסיר מבצע עבירות מין בסוהרות ולא דיווח על כך, הפרקליטות טענה כי "לא ניתן להוכיח את היסוד הנפשי בכוונה פלילית" והמשנה לפרקליט המדינה, שלמה למברגר, החליט לסגור את התיק נגדו. לקצין המודיעין נערך משפט משמעתי והוא הושעה מהשב"ס. אולם, לאחר שנה וחצי של השעיה, קצין המודיעין חזר לשרת בארגון.

לאחר עדותו של בן שטרית, חבר הכנסת אופיר סופר ממפלגת "הציונות הדתית" החליט להביא בפני הכנסת הצעה לסדר היום בנושא: "הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בעניין סרסור בסוהרות ובחיילות חובה על ידי מפקדים בשירות בתי הסוהר לסיפוק אסירים ביטחוניים". חבר הכנסת סופר שוחח בימים שלפני ההצבעה עם חברי כנסת מהקואליציה כדי לגייס את תמיכתם. כמה מחברי הקואליציה עמם שוחח הודיעו לחבר הכנסת סופר שהם תומכים בהצעתו באופן עקרוני אבל זקוקים להסכמתו של השר לביטחון פנים עמר בר-לב.

Moran Azulay 01

השר בר-לב התנגד להצעה של חבר הכנסת סופר ומסתמא שהנהגת הקואליציה קיבלה את עמדתו. ביממה שלפני ההצבעה, חברות כנסת מהקואליציה לחצו על הנהגת הקואליציה לקבל חופש הצבעה על הקמת הוועדה אולם בקשתן לא נענתה בחיוב.

ב-8 בדצמבר עלתה הצעתו של חבר הכנסת סופר להצבעה. מלבד חבר הכנסת אחמד טיבי מהרשימה המשותפת שהצביע נגד, כל חברי הכנסת שהצביעו בעד ההצעה היו מהאופוזיציה וכל חברי הכנסת שהצביעו נגד היו מהקואליציה. הקואליציה הצליחה להפיל את ההצעה ברוב של 46 חברי כנסת נגד 41.

ניכר אפוא שהקואליציה הפעילה משמעת קואליציונית וחייבה את חבריה להצביע כנגד ההצעה של חבר הכנסת סופר. התגובות של חברים בקואליציה ושל התקשורת להחלטה של הקואליציה להצביע נגד הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לעניין הסרסור בסוהרות הזכירו לי מקרה אחר בו היו תגובות שונות בתכלית.

כחודש לאחר הקמת ממשלת בנט-לפיד, חברת הכנסת מרב בן ארי מיש עתיד הגישה הצעת חוק לשמירת דגימה של נפגעי עבירת מין ללא הגבלת זמן להצבעה טרומית. תוצאות ההצבעה אז היו הפוכות – מלבד חברי הכנסת מהרשימה המשותפת שהצביעו בעד, כל חברי הכנסת שהצביעו נגד ההצעה היו מהאופוזיציה וכל חברי הכנסת שהצביעו בעד היו מהקואליציה. הקואליציה הצליחה אז להעביר את ההצעה בקריאה טרומית ברוב של 64 מול 51 חברי כנסת.

השוואת התגובות של חברי הקואליציה ושל התקשורת בשני המקרים יכולה ללמד רבות על מוסר, אתיקה ועמדה פוליטית. ונתחיל בתגובות של חברי הקואליציה.

 

"הבטחתי צדק ולא פופוליזם"

לאחר שהקואליציה הצביעה נגד ההצעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לחקר פרשת הצוללות, חברת הכנסת מירב בן ארי הסבירה את הסיבות להצבעה נגד:

"ההחלטה לעלות אתמול להצבעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית הייתה טעות ומטרתה הייתה בעיקר לבצע ביוש וכעת לעובדות:

1. ועדת חקירה פרלמנטרית היא בעיקר יח"צ, אין לה שיניים למעט תהודה ציבורית שיש כבר כיום לסיפור. ראיתי את זה בוועדה שהקמנו לבנקים בכנסת ה20
2. הדרך הטובה ביותר להגיע לחקר האמת היא באמצעות חקירה פלילית, אשר ההחלטה לגביה מונחת כיום בפרקליטות ונעקוב שאכן תפתח חקירה כזו בהקדם
3. ביקשתי מח["[כ סופר לתת לנו זמן לקבל את תשובת הפרקליטות, ביקשתי שבועיים, לא הסכימו. הלאה
4. השופט פינקלשטיין בועדת החקירה לבריחת האסירים מהכלא החליט גם הוא(לכן... [לירן לוי, העיתונאי שחשף את הפרשה] הגיע לעדות). כי הרי מה קשור לירן לבריחת האסירים? שהוא נדרש לעניין באמצעות הועדה שלו ולכן יש במקביל [ו]עדת חקירה ממלכתית שבודקת את הנושא.

אני הבטחתי צדק ולא פופוליזם, אני בקשר רצוף עם עורכת הדין ואעשה הכל כדי שהנושא יטופל בצורה מקצועית ועוד לא דיברתי על כך שהחקירה בכלל הייתה חוקרת את שלטון הליכוד".

ההסבר של חברת הכנסת בן ארי מאיר עיניים. הבה נבחן את טיעוניה על פי סדר העלאתם.

לוועדת חקירה פרלמנטרית אכן אין מספיק שיניים אבל כן יש לה כמה יתרונות לא מבוטלים. כך, למשל, ועדת חקירה פרלמנטרית יכולה לזמן את כל שרשרת הפיקוד של שב"ס ולבדוק מדוע קרה המקרה ומדוע הטיפול הפנימי של הארגון במקרה היה כה כושל. חשוב לא פחות, לוועדה כזאת יכולה להיות "תהודה ציבורית" משמעותית כפי שבן ארי עצמה אומרת. ותהודה ציבורית היא קריטית בטיפול במוסד מדינתי שנוהג לכסות על כשליו – והשב"ס הוא בפירוש מוסד כזה (ראו את המאמר של חגי אולשניצקי "בין 'האסירים האמיתיים' ל-"שקט תעשייתי" – על הבעיות העיקריות בשב"ס" שפורסם בבמה זו). ואיך אנחנו יכולים לדעת שיש לתהודה ציבורית כוח משמעותי אפילו רק על סמך המקרה הזה בלבד? ובכן, התהודה הציבורית שהייתה לדברים של מפקד הכלא יצרה לחץ על השר לביטחון פנים ועל פרקליט המדינה לפתוח מחדש בחקירה לאחר שהפרקליטות סגרה את הטיפול בתיק.

אגב, ועדת חקירה פרלמנטרית שהייתה נדירה למדי בעבר הפכה כלי חקירה מקובל ביותר בעשורים האחרונים. בחמישים השנים הראשונות למדינה היו רק שמונה ועדות חקירה פרלמנטריות, ואילו מאז 1999 ועד היום היו 19 ועדות חקירה.

בן ארי טוענת שהדרך הטובה ביותר להגיע לחקר האמת היא באמצעות חקירה פלילית. ובכן, אכן ראוי לחקור את הנושא באופן פלילי. כזכור, המשטרה כבר חקרה בעבר את הנושא והמשנה לפרקליט המדינה החליט לסגור את התיק כי, כאמור, לא ניתן היה להוכיח את היסוד הנפשי בכוונה פלילית אצל אותו קצין. בהחלט ייתכן שחקירת המשטרה שנפתחה שוב בנושא תמצא מספיק ראיות שישכנעו את למברגר וחבריו בפרקליטות שכן אפשר להעמיד את קצין המודיעין לדין. עם זאת, קצין המודיעין הוא רק קצה הקרחון. מעצם הטיפול של השב"ס בפרשה ברור שמדובר בכשל ארגוני נרחב ובכך דווקא לוועדת חקירה פרלמנטרית יש יתרון.

אבל יש עוד בעיה בטיעון זה של בן ארי.

כנראה נשמט מזיכרונה של חברת הכנסת הנכבדה שבמקרה של האסון בהר מירון הקואליציה בה היא חברה העדיפה ועדת חקירה ממלכתית על פני חקירה פלילית. אם הדרך הטובה ביותר להגיע לחקר האמת היא באמצעות חקירה פלילית מדוע בן ארי לא הביעה התנגדות להחלטה להקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת האסון בהר מירון?

הטיעון השלישי של בן ארי הוא שהיא רצתה לחכות לתשובת הפרקליטות. בן ארי מכוונת להחלטה של פרקליט המדינה האם לפתוח מחדש בחקירה, החלטה שאכן התקבלה שלשום. ברם, כאשר הממשלה החליטה להקים את ועדת החקירה הממלכתית לאסון בהר מירון היה זה חודש וחצי אחרי שהיועץ המשפטי לממשלה הפקיד גם את המשטרה וגם את המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) על חקירת המקרה. כלומר, ועדת החקירה החלה לפעול בעיצומן של שתי חקירות פליליות. לא זאת בלבד, גם את ועדת הבדיקה הממשלתית לאירוע בריחת האסירים הביטחוניים מבית סוהר גלבוע, השר לביטחון פנים הקים תוך כדי חקירה פלילית.

על הטיעון הרביעי אפשר לומר, בנימוס, שהוא רחוק מהאמת. בן ארי טענה כי השופט מנחם פינקלשטיין נדרש לעניין הסוהרות "באמצעות הועדה שלו ולכן יש במקביל [ו]עדת חקירה ממלכתית שבודקת את הנושא". אולם, אחרי שבן שטרית העיד שסרסרו בסוהרות בפני הוועדה של פינקלשטיין – אגב, ועדת בדיקה ממשלתית ולא ועדת חקירה ממלכתית – הוועדה פרסמה עדכון עם הדברים הבאים:

"אתמול הזכיר מפקד בית סוהר גלבוע בעדותו את הנושא של 'הסרסרות בסוהרות חיילות'

מטבע הדברים, עלה הנושא לכותרות. נשמעו אמירות שלפיהן נושא זה טעון בדיקה, וכן עלתה האפשרות שוועדת הבדיקה תבדוק את הנושא.

ועדת הבדיקה מוצאת לנכון להבהיר כי נושא זה, שעניינו חשד להתנהגות פסולה כלפי סוהרות לפני מספר שנים, אינו עניין לבדיקת הוועדה. מה עוד, שנמסר כי עניין זה נחקר בעבר.

חברי הוועדה סומכים על הגורמים המוסמכים כי יתנו דעתם לסוגיה זו שעלתה אתמול".

עולה אפוא שטענתה הרביעית של בן ארי היא עורבא פרח.

אבל ניכר שהנושא המשיך להפריע לבן ארי כי היא שבה וצייצה עליו עוד פעמיים נוספות.

אחרי שפרקליט המדינה החליט לפתוח את חקירת פשרת הסוהרות מחדש, חברת הכנסת בן ארי צייצה את הדברים הבאים:

"כל הכבוד לפרקליט המדינה, חיכינו להחלטה החשובה הזו כל כך. זו בדיוק הסיבה שביקשתי מהאופוזיציה לחכות שבועיים, לא הסכימו ועשו לנו שיימינג מיותר. הדרך הכי טובה לברר את האמת היא בחקירה פלילית, כעת גם אפשר להתחיל תהליך בשב"ס. שבועיים, זה מה שרציתי, אבל עזבו הכל, הכי חשוב שהצדק יעשה".

ואחרי שנציבת השב"ס החליטה לפתוח בהליך הדחה מנהלי של קצין המודיעין, בן ארי צייצה כך:

"החלטה חשובה מאוד של הנציבה, כפי שהבטיחה לי, מהרגע שנפתחת חקירה פלילית היא יכולה לבצע את הליך ההדחה. זה בדיוק הסיבה למה חקירה פלילית היא האירוע המרכזי פה".

חברת הכנסת בן ארי חשפה דברים מעניינים מאוד בשני הציוצים האלו. ראשית, נדמה שבן ארי סבורה שאי אפשר לנהל חקירה פלילית כאשר יש ועדת חקירה. ובכן, ועדות חקירה אכן מביאות לעתים לעצירת חקירה פלילית – כך למשל, ועדת החקירה הממלכתית שהקימה ממשלת בנט-לפיד הביאה להשהיית של חקירת המשטרה ושל חקירת מח"ש בעניין האסון בהר מירון וועדת הבדיקה הממשלתית שהקים השר בר-לב הביאה להפסקת חקירת המשטרה בפרשת בריחת האסירים מכלא גלבוע (מה שכמובן לא הפריע לבן ארי כלל וכלל). יחד עם זאת, בהחלט ניתן לקיים ועדת חקירה במקביל לחקירה פלילית. כך, למשל, ועדת החקירה הממלכתית שחקרה את רצח ראש הממשלה מר יצחק רבין הוקמה ארבעה ימים לאחר הרצח, התנהלה במקביל לחקירתו של יגאל עמיר במשטרה ולכל אורך משפטו, והסתיימה יום לאחר פסק הדין. אם אפשר היה להקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת אירוע כה קשה כמו רצח ראש ממשלה במקביל לחקירה פלילית ואף במקביל להליך משפטי, אפשר לעשות זאת גם בפרשת הסרסור בסוהרות.

יתר על כן, יש הבדל עקרוני בין חקירה פלילית לבין ועדות חקירה מכל סוג שהוא המאפשר לקיימן במקביל. ועדות חקירה לא מנהלות חקירה פלילית ולא מחליפות הליך שיפוטי. המסקנות וההמלצות של ועדות חקירה הן במישור המנהלי.

וישנו הציוץ של בן ארי על החלטתה של נציבת שב"ס. מהציוץ עולה שנציבת השב"ס הבטיחה לבן ארי לפתוח בהליך הדחה נגד קצין המודיעין לאחר פתיחת החקירה הפלילית, עוד בטרם החליט פרקליט המדינה לפתוח מחדש את החקירה הפלילית. האם זה מקובל שנציבת שב"ס מתחייבת בפני חברת כנסת לבצע הליך הדחה עוד בטרם הוחלט על פתיחת חקירה פלילית? האם זה מקובל שנציבת שב"ס מתחייבת בפני חברת כנסת לבצע מה שנראה כמו הליך הדחה שסופו נקבע מראש? האם מקובל שנציבת שב"ס מודיעה על הליך הדחה לחברת כנסת עוד לפני שהיא מודיעה על כך למי שמועמד להדחה? זה לא נראה ממש כמו רצון להשיג צדק בסופו של הליך תקין אלא יותר רצון להסיט את האש מהכשלים הארגוניים שיש בשב"ס על ידי עריפת ראש של אדם אחד (וכזכור, מדובר באדם שהפרקליטות קבעה בעבר שאי אפשר להוכיח שהייתה לו כוונה פלילית). ובן ארי עוד משבחת את ההתנהלות הפסולה הזו של נציבת שב"ס.

אז ראינו שההסברים של בן ארי קלושים במקרה הטוב וכוזבים במקרה הרע. אבל אם היו לה כל כך הרבה סיבות למה לא צריך להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לעניין הסרסור בסוהרות סביר היה להניח שבן ארי הצביעה נגד, נכון?

ובכן, בן ארי לא הצביעה נגד אלא בחרה לצאת מהמליאה כדי שלא תיאלץ להצביע נגד. אז מה זה אומר על כל ההנמקות שציינה? עם כל הכבוד לתירוצים בדיעבד של חברת הכנסת הנכבדה, ניכר שהסיבה היחידה שהיא הצביעה נגד הייתה משמעת קואליציונית.

וכאשר היא מדברת על השיימינג שנעשה לה אולי כדאי להזכיר לחברת הכנסת בן ארי את תגובתה לאחר שהאופוזיציה הצביעה נגד הצעת החוק שלה לשמור דגימות של נפגעי עבירות מין ללא הגבלת זמן:

"14 חוקים העברתי בכנסת ה20, אירוע כזה עוד לא היה לי. האירוע הכי קשה/מרגש שהיה לי, לא האמנתי שחברי האופוזיציה ישימו את השיקולים שלהם לפני נפגעות תקיפה מינית. מדם ליבי צעקתי עליהם במליאה על הבושה, אוי הבושה. החוק עבר ברוב גדול 64 בעד – ערבים, יהודים, חילונים, דתיים כולנו בעד בשבילם".

מסתבר אפוא שלבן ארי מותר לשים את השיקולים של הקואליציה לפני נפגעות תקיפה מינית. ויש להזכיר שהאופוזיציה לא הפילה את החוק של חברת הכנסת בן ארי, בעוד הקואליציה כן הפילה את ההצעה של חבר הכנסת סופר.

Merav Ben Are 2020 Elad Malka

 חברת הכנסת מירב בן ארי

 

"האופוזיציה נגד נאנסות!"

בניגוד לבן ארי, רוב חברי הקואליציה מילאו פיהם מים ביחס להצבעה נגד ההצעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית בעניין הסרסור בסוהרות. שתיקה זו עומדת כניגוד מרתק לדרך בה הגיבו חברי הקואליציה כאשר האופוזיציה הצביעה נגד החוק לשמירת דגימה של נפגעי עבירת מין ללא הגבלת זמן.

חבר הכנסת בועז טופורובסקי מיש עתיד צייץ אז בטוויטר: "עוד יום בכנסת ישראל. בזמן שחברתי, ח"כ מירב בן ארי, הגישה הצעה (שאושרה טרומית במליאה) למען נפגעות תקיפה מינית, חברי וחברות האופוזיציה התנגדו. ככה זה אצלם, השיקולים הפוליטיים מעל הכל. כולל נשים שנאנסו, שרק מחפשות משפט צדק".

חבר הכנסת בועז טופורובסקי הצביע נגד ההצעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לעניין הסרסור בסוהרות. מסתבר שככה זה אצל טופורובסקי, השיקולים הפוליטיים מעל הכל, כולל סוהרות שסורסרו ושרק מחפשות משפט צדק.

חברו לסיעה חבר הכנסת רון כץ מיש עתיד צייץ מסר דומה. אחרי שבחים להצעה של חברת הכנסת בן ארי סיכם כץ "כנראה שאת האופוזיציה שהצביעה נגד זה לא מעניין".

חבר הכנסת רון כץ הצביע נגד ההצעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לעניין הסרסור בסוהרות. כנראה שאת הקואליציה ואותו זה לא מעניין.

חברת הכנסת נעמה לזימי מהעבודה צייצה כך: "לגמרי מבינה כאישה, את הכעס על חברות הכנסת שהצביעו נגד ההצעה לשמירה של ערכות אונס עבור מיצוי הליכים עם אנסים מתועבים. אבל צר לי, מחברי הכנסת אני מאוכזבת לא פחות. המאבק באלימות מינית הוא מאבק גם שלהם, גברים ונשים, למען חברה בה לא יאנסו ויפגעו מינית בא.נשים וילדים/ות. בושה גם להם".

חברת הכנסת נעמה לזימי הצביעה נגד ההצעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לעניין הסרסור בסוהרות. עולה אפוא שהמאבק באלימות מינית הוא גם לא המאבק שלה.

חבר הכנסת גלעד קריב מהעבודה הסביר אז כי "הצבעת האופוזיציה נגד הצעת החוק שתאפשר לנפגעי.ות תקיפה מינית לדרוש צדק גם בחלוף שנים היא חרפה ואובדן דרך. שיא של שפל פרלמנטרי".

חבר הכנסת גלעד קריב הצביע נגד ההצעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לעניין הסרסור בסוהרות. מעניין איפה קריב ממקם את ההצבעה שלו ברשימת השיאים של מעשי שפל פרלמנטרי.

חבר הכנסת יאיר גולן ממרצ שכידוע אינו בוחל במילים צייץ אז כך: "כל הח"כים מהאופוזיציה, פרט למשותפת, הצביעו נגד החוק להארכת פרק הזמן לשימור ראיות פורנזיות של נפגעות תקיפה מינית. איך הם העזו? אין להם רעיות, בנות ואחיות? הם בעד עברייני מין? אופוזיציה לנפגעות אונס".

חבר הכנסת יאיר גולן הצביע נגד ההצעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לעניין הסרסור בסוהרות. האם גולן בעד סרסור בסוהרות?

אבל חברת הכנסת מיכל שיר מתקווה חדשה עלתה על כולנה כאשר צייצה "שפל חדש האופוזיציה נגד נאנסות!"

חברת הכנסת מיכל שיר הצביעה נגד ההצעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לעניין הסרסור בסוהרות. כלומר, לשיטתה שלה, חברת הכנסת שיר בעד סרסור בסוהרות!

אמנם, התגובה הצבועה של חברי הקואליציה מעוררת תחושה של גועל אבל עוד אפשר להבין אותה. נבחרי ציבור מצויים בפוזיציה פוליטית מסוימת והפגנת יושרה מוסרית ואינטלקטואלית לא תמיד אפשרית בסיטואציות בהן הם נמצאים.

Michal Shir 2019 Elad Gutman

חברת הכנסת מיכל שיר

 

"צבעי השנאה העצמית של נשים"

רוב אמצעי התקשורת דיווחו על כך שההצעה להקים ועדת חקירה לפרשת "סרסור הסוהרות" נפלה ואף ציינו שהקואליציה היא שהפילה את ההצעה. ברם, השיח התקשורתי היה שונה מאוד ממה שהיה כאשר האופוזיציה הצביעה נגד הצעת החוק של בן ארי.

כך, למשל, העיתונאית מרב בטיטו פרסמה מאמר ב-"ידיעות אחרונות" בו השתלחה בחמת זעם בחברות הכנסת מהאופוזיציה שהצביעו נגד החוק. "הנה הן צועדות בסך, חיילות צייתניות בצבאו של ראש ממשלה לשעבר, לובשות חגור אופוזיציה מלא ומתייצבות בראש חץ גברי המכוון להינעץ בגב אחיותיהן המצפות לגאולה" פתחה בטיטו את מאמרה. אבל זה היה רק האפרטיף. "צבעי השנאה העצמית של נשים שהרימו אצבע נגד חוק המגן על גופן נמרחו היטב על פני קירותיו" כתבה בטיטו, "ונראה שאפילו שמו של החוק והמילים המפורשות 'אונס', 'דגימות' ו'עבירות' לא הצליחו לחלחל את דפנות רחם הברזל של הפרלמנטריות האמיצות". את מאמרה חתמה בטיטו בשורה של אבחנות פמיניסטיות, סוציולוגיות ומוסריות "החלטתן של חברות הכנסת מהאופוזיציה להתנגד לחוק מסמלת את קץ האחווה הנשית, כפי שנחזתה בספרים ובמחקרים סוציולוגיים, ומאותתת על ניצחונה – הזמני, יש לקוות – של קליקה גברית שקובעת את הכללים. גם אם נשללה מהן הזכות להיות חתומות על החוק החשוב, עליהן יהיה לנצח הקלון של אלו שמצווה התגלגלה לידיהן אך הן בחרו להחמיצה, להתכחש לחובתן המוסרית, ולאבד בדרך את הרפלקס הנשי" (Ynet, 15.07).

באופן לא מפתיע, בטיטו לא כתבה מילה וחצי מילה על הצבעת נשות הקואליציה נגד הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בעניין הסרסור בסוהרות – לא על החיילות הצייתניות בצבאות של ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי שהתייצבו בראש חץ גברי המכוון להינעץ בגב אחיותיהן המצפות לגאולה ולא על השנאה העצמית של נשים שהרימו אצבע נגד ועדה שתחשוף לאור השמש המחטא את השימוש המחפיץ שעשו בנשים סוהרות בכלא גלבוע.

מסתבר שלבטיטו לא מפריע כאשר התנהלות הקואליציה מסמלת את קץ האחווה הנשית ומאותתת על ניצחונה של קליקה גברית שקובעת את הכללים, והיא לא מצמידה אות קלון לחברות הקואליציה שהתכחשו לחובתן המוסרית ואיבדו בדרך את הרפלקס הנשי.

אבל מעבר למאמרי דעה, היו אז אנשי תקשורת שגינו את הצבעת האופוזיציה דרך המדיה החברתית.

ניב ליליאן, כתב הטכנולוגיה של וואלה, צייץ את ההאשטאג #למה_הליכוד_הצביעו_נגד_נפגעות_אונס שתומכי ממשלת בנט-לפיד צייצו בטוויטר תכף לאחר ההצבעה של האופוזיציה נגד החוק. ליליאן אף ענה לשאלה הנשאלת לכאורה בהאשטאג את התשובה הבאה: "כי מדובר בארגון פשע, שהדבר היחיד שמעניין אותו זה הוא עצמו, ולא אזרחיות ישראל. אוסנת מארק הודתה בזה בשיחת זום עם פעילים"

באופן לא מפתיע ליליאן לא צייץ בזעם על ההצבעה של מפלגות הקואליציה נגד הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לעניין הסרסור בסוהרות.

בר פלג, כתב הרווחה של עיתון "הארץ", היה מתון יותר מליליאן כאשר צייץ את פליאתו להצבעה של האופוזיציה. "איזו בושה" כתב פלג, והסביר כי "קרבות בין אופוז[י]ציה וקואליציה זה אחלה וזה המשחק אבל לא על חשבון נפגעות תקיפה מינית. מזל שהיו 64 שהצביעו בעד והחוק עבר קריאה ראשונה".

בציוץ נוסף פלג צירף את רשימת השמות של חברי הכנסת שהצביעו נגד הצעת החוק. פלג אף פרסם כתבה על ההצבעה בה תואר כיצד "51 חברי כנסת – כולם מהאופוזיציה – הצביעו נגד היוזמה" ורשימת השמות המלאה של חברי הכנסת שהצביעו נגד הוספה גם לכתבה ("הארץ", 14.07).

Bar Peleg 01

יש לציין כי כתבה בה מצוינים שמות כל חברי הכנסת שהצביעו נגד חוק – אינה חיזיון נפרץ. יתר על כן, כתבה בה מצוינים שמות כל חברי הכנסת שהצביעו נגד חוק בהצבעה טרומית – נדירה אף יותר. אבל לא מוכרת לי שום כתבה בה מצוינים שמות כל חברי הכנסת שהצביעו נגד חוק בהצבעה טרומית שעברה.

המטרה של בר פלג הייתה ברורה – לעשות שיימינג לחברי הכנסת מהאופוזיציה. אפשר כמובן לטעון שהנושא מאוד חשוב לכתב הרווחה של "הארץ" ולכן הוא בחר לבייש את חברי הכנסת שהצביעו נגד החוק, אבל אני מניח שמי שקרא עד פה כבר לא יופתע לגלות שפלג לא התייחס כלל להצבעה של חברי הקואליציה נגד הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לעניין הסרסור בסוהרות. אפילו רשימה שמית של מי שהצביע נגד, פלא לא טרח לצייץ. אז כשירות לכתב הרווחה העסוק של הארץ מצורפת להלן רשימת השמות שלחברי הכנסת שהצביעו נגד ההצעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית בעניין סרסור בסוהרות:

ניר אורבך, בנימין זאב בגין, ענבר בזק, ולדימיר בליאק, רם בן ברק, אלינה ברדץ'-יאלוב, יאיר גולן, איתן גינזבורג, סימון דוידסון, צבי האוזר, שרן השכל, רות וסרמן-לנדה, אימאן ח'טיב-יאסין, ווליד טאהא, בועז טופורובסקי, משה טור פז, אחמד טיבי, מאיר יצחק-הלוי, מאיר כהן, יום טוב חי כלפון, רון כץ, יוראי להב-הרצנו, מיקי לוי, נעמה לזימי, לימור מגן-תלם, טטיאנה מזרסקי, יוליה מלינובסקי, אבתיסאם מראענה, מופיד מרעי, יואב סגלוביץ', יבגני סובה, עידית סילמן, עלי סלאלחה, מנסור עבאס, יסמין פרידמן, אביר קארה, גלעד קריב, יעל רון בן משה, שרון רופא-אופיר, מוסי רז, ג'ידא רינאוי-זועבי, אלון שוסטר, יוסף שיין, מיכל שיר-סגמן, רם שפע, נירה שפק.

אגב, עיתון "הארץ" (לכל פחות באתר האינטרנט שלו) לא הזכיר אפילו במילה את ההצעה של חבר הכנסת אופיר סופר ואת הפלתה בכנסת וזאת למרות שהעיתון עוסק באופן נרחב בפרשת הסרסור בסוהרות.

 

"נאנסת, שואלים אותה אם הצבעת נתניהו או בנט או לפיד?"

הפארסה של אנשי תקשורת אחוזי זעזוע מההצבעה של האופוזיציה נגד הצעת החוק של בן ארי הגיעה לשיא קומי בלתי נשכח בדיון שנערך אז בפאנל של אולפן שישי

דני קושמרו פתח והציג את הנושא כך: "בחסות המאבקים בכנסת והקרבות האלו שאנו רואים שוב ושוב בין הקואליציה והאופוזיציה נפל השבוע חוק חשוב מאוד לשני הצדדים...". "אנחנו רואים על המסך את הח"כיות שהתנגדו" ציין קושמרו כאשר שמות חברות הכנסת שהצביעו נגד הוצגו על המסך. "זה פשוט עצוב. אפשר להיות נגד הקואליציה אבל יש דברים... שלטובת כולנו" אמר קושמרו והוסיף "נאנסת, שואלים אותה אם הצבעת נתניהו או בנט או לפיד?".

הפרשן אמנון אברמוביץ הסביר כי "האופוזיציה מתנהלת בהפקרות כאילו היא אופוזיציה למדינה ולא לממשלה". אחרי שציין כי כל חברות הכנסת של האופוזיציה הצביעו נגד, אמר אברמוביץ "אני לא יכול להביא דוגמא מיידית יותר לא עניינית ולא אנושית". "איך לא רעדה להן ולהם האצבע?" תמה קושמרו בתגובה. בנקודה זו העורך שב והעלה את השקופית עם שמות חברות הכנסת מהאופוזיציה שהצביעו נגד החוק.

דנה וייס טענה ש-"יש רגעים שבהם צריך לדעת להסתובב גם ליושב ראש האופוזיציה ולהגיד לו 'אדוני ראש האופוזיציה בנימין נתניהו... [אנחנו] מבינות את המשחק שאתה עושה אבל יש דברים שהם יותר חשובים'" כשברקע קושמרו אומר "עד כאן".

השקופית העיקרית שליוותה את הדיון הייתה "הנאנסות ישלמו את המחיר".

ובכן, באותה שעה ישבו באולפן שישה עיתונאים – מלבד קושמרו, וייס ואברמוביץ' היו גם ירון אברהם, מוחמד מג'אדלה ורינה מצליח. בחדר הבקרה ישב עורך המהדורה ומן הסתם גם עורכים נוספים. ואף אחד מהעיתונאים והעורכים שעשו את הסגמנט המרגש על נפילת הצעת החוק החשובה של בן ארי ועל חוסר האחריות של האופוזיציה המופקרת לא ידע שהצעת החוק לא נפלה כלל ועיקר אלא עברה בקריאה טרומית.

טעות זאת מלמדת לא רק על רמת המקצועיות של עיתונאי ועורכי חדשות 12 שהיו באולפן אלא גם על כך שכל התגובה שלהם הייתה כוזבת בעיקרה. כל המטרה של הדיון הייתה לחבוט באופוזיציה תוך הפגנת זעזוע מזויף, הא ותו לא.

אני מניח שאף אחד לא יופתע לגלות שהצבעת הקואליציה נגד הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית אפילו לא הוזכרה בדיון בפאנל ביום שישי שעבר. אבל אולי זה היה רק בגלל חוסר זמן לאחר ש-12 דקות תמימות הוקדשו לדיון רב החשיבות בכך שנשיא ארצות הברית לשעבר דונאלד טראמפ אמר Fuck him כשדיבר על בנימין נתניהו.

 

פוליטיקה ותקשורת

בסופו של דבר, חברי הקואליציה שהצביעו נגד הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לעניין הסרסור בסוהרות עשו זאת מטעמים פוליטיים לגיטימיים. בדמוקרטיות פרלמנטריות, מאבקים פוליטיים מול אופוזיציה חזקה מחייבים את הקואליציה להשית משמעת על חבריה. אם כל חבר פרלמנט בקואליציה יצביע רק לפי צו ליבו, הקואליציה ככלל לא תצליח לתפקד. הצורך במשמעת חשוב במיוחד בקואליציה קטנה והטרוגנית כמו זו שממשלת בנט-לפיד נשענת עליה.

גם חברי האופוזיציה שהצביעו בזמנו נגד הצעת החוק של חברת הכנסת בן ארי עשו זאת מטעמים פוליטיים לגיטימיים. בדמוקרטיות פרלמנטריות, האופוזיציה חייבת להשית משמעת על חבריה כדי לכפר על חולשתה המספרית אל מול הקואליציה וכדי לבסס את כוחה בתקווה שתוכל להשיג הישגים פרלמנטריים ואולי אף להפיל את הממשלה בסופו של דבר.

הסטנדרטים הכפולים של חברי הכנסת והזעזוע המזויף שהם מפגינים לעתים ביחס להתנהלות יריביהם הם מגונים למדי אבל חלק ממה שאפשר לצפות משחקנים פוליטיים. לעומת זאת, הסטנדרטים הכפולים של לא מעט אנשי תקשורת ועוד יותר מכך הזעזוע המזויף שהם מפגינים ביחס להתנהלות מחנה פוליטי מסוים, מלמדים שבסופו של דבר גם הם שחקנים פוליטיים. בפני עצמו, זה בסדר גמור, שכן זכותם של עיתונאים להחזיק בדעה פוליטית ואי אפשר לצפות מהם לנטרל דעה זאת לגמרי בעבודתם העיתונאית. עם זאת, גם מעיתונאים עם דעה פוליטית אפשר היה לצפות לקצת יותר אתיקה ולהרבה פחות זעזוע עמוס פאתוס כוזב.

ניסים סופר הוא פובליציסט ועורך אחראי באתר דיומא

users: ניסים סופר

Avi Levi
I agree with every word, well done Nissim!!!

אולי יעניין אותך