מנסור עבאס ואיימן עודה   מקור: ויקיפדיה

המהלכים הפומביים האחרונים של יושב ראש מפלגת רע"מ, חבר הכנסת מנסור עבאס, אשר הודיע על התקרבות פומבית ומופגנת לימין הישראלי ונטישת הקו האנטי ציוני המובהק של הרשימה המשותפת, הם לא פחות מקו פרשת מים ביחסים בין הציבור הערבי לבין הציבור הציוני, השואף לחזק את דו הקיום עם ערביי ישראל אחרי שנים של ניכור פוליטי אהדדי.

אמנם, בעיניים ימניות, לאומיות-ליברליות, מהלך זה נושא עימו מטען אמביוולנטי. מצד אחד, קשה להתלהב מאיסלאמיסט אנטי ליברל שמתנגד לזכויות להט"ב ושמחזיק בעמדות רווחה דומות לאלו של ש"ס ואגודת ישראל שרק מעמיקות את מלכודת העוני ומרחיקות את ציבור המצביעים שלהן מעצמאות. יש לנו כבר מספיק חברי כנסת המושכים את המדינה לכיוון הלא נכון מבחינה כלכלית-חברתית, ואין לנו צורך ב-"חיזוק" לעמדות מזיקות כגון אלו.

מצד שני, אי אפשר שלא לגלות סיפוק לאור השינוי הטקטוני שמתרחש אל מול עינינו בקרב החברה הערבית בישראל, כשאחד מראשי המפלגות של הרשימה המשותפת – סיעה אנטי ציונית מובהקת ובוטה – פונה לכיוון של שיתוף פעולה עם מפלגות ציוניות ימניות. לפי סקרים אחרונים, המהלך של עבאס אף זוכה לעידוד ותמיכה מפתיעים בציבור הערבי.

Poll Mansur Abbas 2

 סקר אודות מהלכו של מנסור עבאס (מתוך חשבון הטלגרם של עמית סגל)

מנסור עבאס רוצה לדאוג לציבור הערבי בישראל בעניינים הנוגעים לליבם כגון פשיעה, חברה, כלכלה – החיים עצמם. אבל גם הח"כים מבל"ד וחד"ש רוצים לקדם יעדים כאלו לטובת ציבור הבוחרים שלהם, אז היכן הבעיה? מדוע המחלוקות החריפות ביניהם?

ובכן, לבל"ד וחד"ש יש מטרה הרבה יותר חשובה מהציבור הערבי ישראלי – והיא הדאגה לפלסטינים. בראש סדר העדיפויות של חברי הכנסת מבל"ד ומחד"ש לא עומדים אזרחים ישראלים, אלא האינטרסים של ישות עוינת – הרשות הפלסטינית. כמעט כל נאום של איימן עודה או של אחמד טיבי או של עופר כסיף מתחיל ונגמר בהקשר הפלסטיני. אם זו האשמת שווא נוסח "חיילים יורקים על פלסטינים כדי להדביק אותם בקורונה", אם זו אמירה כגון "הפלת הממשלה הזאת יחד עם בנימין נתניהו זו מטרה לאומית גדולה" ואם זאת הטענה כי "[שר הביטחון] מנסה להרעיב פלסטינים לצרכי בחירות". לרוב, קשה להבדיל בין דבריהם של חברי הרשימה המשותפת לבין אמירות של חברי פרלמנט ברשות הפלסטינית.

עבאס החליט לפנות לכיוון אחר. מאז החל תהליך ה-"דטאנט" שלו עם המפלגות הציוניות, עבאס זנח (לעת עתה?) את האג'נדה הפרו פלסטינית ובחר להתמקד בבוחרים שלו, אזרחי ישראל הערביים. דומה כי עבאס שואב השראה מתהליך הנורמליזציה של ישראל עם מדינות המפרץ, כשהפלסטינים נזנחים בצד לטובת אינטרסים אמיתיים ומיידיים של שני הצדדים.

מדובר בשינוי דרמטי ממה שהתרגלנו אליו בארבעת העשורים האחרונים. מאז שנות השמונים המפלגות הערביות שמו את הפלסטינים בראש מעייניהן, והדאגה לאזרחי ישראל נדחקה למטה בסדר העדיפויות. כתוצאה מכך, נגרם קרע עמוק בין הציבור הערבי הישראלי לבין הציבור היהודי, אשר לא יכול היה – בצדק רב – לראות עין בעין עם נציגי המפלגות הערביות בכנסת, שהבהירו בריש גלי שהם מבקשים לשרת את האינטרסים של התנועה הלאומית הפלסטינית, דורשת רעתנו.

עבאס מגלם סוג של תקווה חדשה לדו קיום. ערביי ישראל זכאים וצריכים להיות חלק תורם ומשמעותי בחברה הישראלית. ראוי לציין כי ממשלות ישראל האחרונות עשו רבות לטובת הציבור הערבי ישראלי, חרף המחלוקת עם המפלגות הערביות. ממשלות הימין הקצו תקציבי עתק לטובת ערביי ישראל כאשר גולת הכותרת היא החלטת הממשלה 922. אבל ההון העצום שהושקע בחברה הערבית ישראלית לא הביא לשיפור היחסים בין הרשימה המשותפת לבין המפלגות הציוניות. ההנהגה של הרשימה המשותפת המשיכה להעדיף את האינטרס הפלסטיני על פני זה הישראלי, כפי שניתן לראות מהצבעתם הנואלת נגד הסכמי השלום עם איחוד האמירויות הערביות ועם בחריין.
.
עבאס, באומץ לב נדיר, יוצא נגד הקונצנזוס הפרו פלסטיני בהנהגה של ערביי ישראל. הצהרתו כי הוא מוכן לשתף פעולה עם מפלגות ציוניות – וזאת בלי שהוא מתנה שום התניות לגבי פלסטינים, הסכמי שלום, חוק יסוד הלאום או כל נושא לאומי אחר מלגו ומלבר – מאפשרת חיבורים בהם ההנהגה הציונית לא מוותרת על שום עיקרון יסוד לאומי חשוב, וההנהגה הערבית החדשה מוכנה לזנוח אינטרסים לאומיים פלסטיניים לטובת יעדים אזרחיים מקומיים. מדובר בשינוי עצום בהשוואה להסכמה בשמאל להעדיף אינטרסים לאומיים פלסטיניים על חשבון אינטרסים לאומיים יהודיים – עבור שיתוף פעולה פוליטי עם הרשימה המשותפת.

Poll Mansur Abbas 1

סקר של מכון סטאט-נט אודות מהלכו של מנסור עבאס

עבאס משלם על האומץ הזה במטבע קשה. מלבד קמפיין ביוש והשפלה מאסיבי מצד שותפיו לרשימה המשותפת, הוא הפך באופן מיידי לשנוא בשמאל היהודי, שכרגיל מעדיף את הערבים שלו רק אם הם נגד ביבי ובעד הפלסטינים. וכך, מי שעד לפני חמש דקות היה שותף ל-"מפלגה יהודית ערבית", הפך לביביסט שמוכר את עצמו בזול.
.
אבל הזעקות של מחנה השמאל היהודי המצטמק אינן מעניינות במיוחד. זהו מחנה לא רלבנטי. הכדור נמצא עתה בידי הימין הישראלי, ובעיקר אצל נתניהו, שהצליח בעשור האחרון לפרק במו ידיו שורה של מפלגות ומחנות. אם נתניהו יצליח לשים חוצץ בין האינטרס הפלסטיני לבין האינטרס הערבי ישראלי, זו תהיה בשורה מצוינת לעתיד הדו קיום והשותפות עם החברה הערבית – בתוך המדינה היהודית. וזהו יעד חשוב לכולנו, גם לערביי ישראל.

 

users: דורון נחמיה

עוד בנושא

הנקראים ביותר

המלצת העורכים

החדשים ביותר