משטרה ומפגינים בהפגנה נגד נתניהו בירושלים, יולי 2020   מקור: ויקיפדיה
בתמונה משטרה ומפגינים בהפגנה נגד בנימין נתניהו בירושלים, יולי 2020

בתקשורת ובמדיה החברתית דנו לאחרונה בהרחבה בהתנהלות לא תקינה לכאורה של המשטרה במהלך הפגנות המחאה שנערכו בשלוש השבתות הראשונות של אוקטובר. הדיווחים הללו יצרו רושם שהמשטרה פעלה באופן לא תקין בהיקפים גדולים בשלוש השבתות האלו (בעיקר בשבת הראשונה והשנייה).

עם זאת, בחינה זהירה וביקורתית של הדיווחים בתקשורת מעידים על כך שהאמת שונה מאוד. מבין ההיבטים שהוזכרו בהקשר של התנהגות לא תקינה של המשטרה, אתמקד בשניים מהמרכזיים שבהם – שימוש בכוח יתר ומעצר מפגינים. הדיון בהיבטים אלו יערך בהתייחס להפגנות שנערכו בשלוש השבתות האחרונות ברחבי הארץ למעט בעיקר ההפגנה שנערכה בשבת האחרונה מול מעון ראש הממשלה בירושלים כי אופייה שונה מההפגנות האחרות.

מתוך המספר הגדול מאוד של הפגנות שנערכו ברחבי הארץ בשלוש השבתות האחרונות – ביותר מ-1,200 מוקדים – בפועל הוזכרה בתקשורת פעילות לא תקינה לכאורה של המשטרה בעיקר בשלושה מוקדים: בכפר סבא, בירושלים ובתל אביב. בכפר סבא נעצרו מספר מפגינים בשבת אחת, בירושלים נעצרו מספר מפגינים בשבת אחרת, ואילו בתל אביב נעצרו מפגינים רבים באופן יחסי במהלך שתי שבתות ואף היה שימוש בכוח.

מהמספר הנמוך של מוקדי חיכוך בשלושת השבתות, ודאי ביחס למספר הגדול של מוקדי הפגנות, אפשר להסיק כי אין בסיס עובדתי להכללה שלילית על המשטרה כולה. נהפוך הוא, נראה כי התנהגות השוטרים ברוב המכריע של מוקדי ההפגנות הייתה תקינה. אני יכול להעיד על כך באופן אישי ביחס למוקד אחד בו השתתפתי בהפגנות בשתיים מהשבתות הנדונות. למעשה, ראוי להעריך את הטיפול המאופק של המשטרה, וזאת במיוחד בהקשר של מחאה אזרחית כה נרחבת ומורכבת.

באשר למוקדי הפגנות בעייתיים רצוי שמארגני ההפגנות ומפקדי המשטרה יתמקדו בהורדת רמת החיכוך בהם מעתה והלאה. לצד עריכת ביקורת עצמית והרגעת המפגינים, מומלץ למארגני ההפגנות לחתור להידברות עם מפקדי המשטרה המקומיים ועם מפקדי המשטרה ברמה הארצית שאחראים עליהם. הדבר נכון בעיקר לתל אביב המסתמנת כמוקד החיכוך העיקרי בין המשטרה למפגינים והעקבי שבהם.

פרשי משטרה מול מפגינים בתל אביב, ב-3 באוקטובר 2020 (צילום: אורן זיו)

קיימים מספר נימוקים חשובים מדוע כדאי למארגני ההפגנות לנקוט בביקורת עצמית, להרגיע את המפגינים ולהידבר עם המשטרה באופן עקרוני, ובפרט במוקד החיכוך בתל אביב. ראשית ועיקר, ניכר כי ככלל, המשטרה מתנהלת באיפוק ובצורה תקינה כמצוין לעיל.

שנית, המשך החיכוך בין המפגינים לבין המשטרה, קל וחומר הסלמה של החיכוך, יפגעו במפגינים עצמם במגוון אופנים: א) חיכוכים חוזרים עם המשטרה שמקורם במפגינים, יקשו על קיום הפגנות בעתיד משום שמפקדי המשטרה ירצו להגביל את היקף ההפגנות במוקדי חיכוך והשוטרים בשטח יחששו מהתנהגות המפגינים. ב) יחס שלילי למשטרה יפגע מאוד בחוזקו של שלטון החוק בישראל, בייחוד משום שהיחס השלילי למשטרה יכול לעבור בקלות מחיכוך בנושא ההפגנות גם לנושאים אחרים. כזכור, אחת המטרות המרכזיות של ההפגנות היא לחזק את שלטון החוק בישראל והמפגינים לבטח לא רוצים "לירות לעצמם ברגל" בהקשר זה. ג) היעדר ביקורת עצמית של המפגינים ביחס להתנהגות חלקם במהלך ההפגנות – ובמידת הצורך גם תיקון התנהגות לא תקינה שלהם היכן שראוי לעשות זאת – יפגע בדימוי של המחאה בעיני הציבור, בגלל שהמפגינים יצטיירו כמפרי חוק.

שלישית, כחלק מתהליך הביקורת העצמית המוצע במוקדי הפגנות בעייתיים ובדגש על תל אביב, חשוב שמארגני ההפגנות ואף המפגינים עצמם, יבחנו בכנות את עצמם ולא יסתפקו רק בהפניית אצבע מאשימה למשטרה. עליהם לשאול את עצמם האם המפגינים אכן התנהלו בהתאם לדרישות החוק לכל אורך ההפגנות? לשון אחר, האם כל המקרים בהם המשטרה הפעילה כוח נגד המפגינים או עצרה מפגינים, היו ללא הצדקה? ראוי כמובן שתהליך הביקורת העצמית יתרחש גם בתוך המשטרה עצמה.

בטוחני שרבים מאיתנו כבר למדו שבמחלוקת בין שני צדדים, פעמים רבות יש לכל אחד מהצדדים אחריות כזו או אחרת להתרחשותה. זאת בייחוד כאשר מדובר במחלוקת בין שני צדדים שמונים אנשים רבים מאוד. כך, למשל, היו דיווחים בתקשורת על מפגינים, בעיקר בתל אביב, שלכאורה פעלו בניגוד לחוק – אם בקיום תהלוכות או הפגנות ללא קבלת אישור מהמשטרה, אם בחסימת התנועה ואם בסירוב להזדהות.

ומן הצד השני, ברי שבמוסד גדול כמו המשטרה ובהיקף כה גדול של הפגנות יהיו מקרים בהם שוטרים פועלים שלא כדין. לפיכך, מלבד התהליך הקולקטיבי המוצע (ביקורת עצמית, הרגעה והידברות), הרי במקרים בהם שוטרים התנהגו שלא כדין כנגד מפגינים יש לנקוט בכל האמצעים החוקיים כנגדם באופן אישי, לרבות הגשת תלונות למחלקה לחקירת שוטרים.

בהקשר זה יש לציין, כי כדאי שגם התקשורת תשקול את אופן הדיווח שלה על התנהלות המשטרה במהלך ההפגנות. כבודה של התקשורת במקומו מונח ועל חשיבותה הרבה אין חולק, אך יש לזכור כי התקשורת מעוניינת לסקר אירועים באופן שימשוך קוראים או צופים. כתבה העוסקת ב-"כיצד השוטרים פעלו בריסון עצמי ולא הפריעו למהלך ההפגנות..." תמשוך פחות קוראים מכותרת סנסציונית או מתמונות המציגות עימות בין שוטרים לבין מפגינים. ראוי שהתקשורת תחתור להציג לציבור תמונה מדויקת ככל הניתן של המציאות הכוללת. אם התנהלות לא תקינה של שוטרים היא חריגה, מן הראוי להציג זאת בדיוק כך, כלומר לחשוף את הפעולה הלא חוקית של שוטרים, אך לא לשכוח לתאר גם את ההתנהלות התקינה של המשטרה בכללותה. ובכל מקרה, רצוי שאנו, צרכני התקשורת, נקרא בזהירות את המפורסם בה.

סיכומו של דבר, תמונת המצב לגבי מעצר ושימוש בכוח יתר של המשטרה בשלושת השבתות האחרונות לא מעידה על בעיה נפוצה או נרחבת. ההפך הוא הנכון, ועל כך ראויה המשטרה להערכה רבה. ולגבי המוקדים הבעייתיים, בדגש על תל אביב, רצוי לפעול לגביהם באופנים הקולקטיבי והאישי המוצעים. זאת, והימנעות מהכללה שלילית מוטעית ביחס למשטרה, תסייענה למשטרה ולמפגינים בפרט, ולמדינת ישראל ככלל.

ד"ר רפי נץ-צנגוט הוא חוקר בתחומים של זיכרון קולקטיבי, של סכסוכים ושל שחיתות שלטונית, עורך דין, ופעיל חברתי בתחומים של שחיתות, איכות הסביבה ועוד

users: רפי נץ-צנגוט

עוד בנושא

הנקראים ביותר

המלצת העורכים

החדשים ביותר