יור מתוך מהדורת 1831 של הרומן "פרנקנשטיין או פרומתאוס המודרני" (ציור של תיאודור פון הויסט)   מקור: ויקיפדיה
בתמונה ציור מתוך מהדורת 1831 של הרומן "פרנקנשטיין או פרומתאוס המודרני" (ציור של תיאודור פון הויסט)

השבוע חל יארצייט 170 למרי שלי וזו הזדמנות מצוינת לשוב ולהיזכר במייסדת של סוגת האימה המודרנית ובאחת האימהות של המדע הבדיוני, ובראשיתן הצנועה והלא ממש מבטיחה של הסוגות הללו, שהוכתרה בניצחון מוחשי מאוד של הכתיבה הנשית.

יום אחד, בחודש יוני 1816, בווילה על גדות אגם ז'נבה, ישבה לה מרי (אז עדיין מרי גודווין) בחברת מאהבה ובעלה לעתיד המשורר פרסי ביש שלי ואחותה החורגת וההרה קלייר קלרמונט שגררה אותם בעקבות המשורר הלורד ביירון, שהכניס אותה להריון המדובר.

עוד הם יושבים להם שם כולם ביחד, ואז הלורד ביירון, המלווה ברופאו האישי ג'ון ויליאם פולידורי, הציע שמכיוון שבלאו הכי משעמם עד מוות, כי אי אפשר לצאת החוצה, וכל מה שהם ממילא עושים כל היום זה לקרוא סיפורי רוחות גרמנים (מתורגמים לצרפתית), לערוך תחרות כתיבה ספונטנית – כל אחד מן הנוכחים יכתוב אגדה מפחידה. מובן שהמנצחים היו ידועים מראש, אחרי הכול, יושבים שם ביירון ושלי.

רגע-רגע-רגע, ולמה אי אפשר לצאת החוצה? הרי אגם ז'נבה, מים, נופים, שווייץ... מה קרה?!

ובכן, מה שקרה הוא ששנה קודם לכן, באינדונזיה הרחוקה, התפרץ הר הגעש טמבורה.בהתפרצות הגעשית נפלוט עשרות מיליוני טון של עשן, אפר ושאר פסולת געשית עמוק לתוך הסטרטוספרה (עמוד התפרצות הגיע לגובה 43 קילומטרים). כתוצאה מכך, נוצר מסך אבק עמיד שכיסה על חצי הכדור הצפוני במשך זמן רב. באמריקה, אפשר היה להסתכל ישירות על השמש באמצע היום, בלי שום סנוור או נזק. באירופה, שנת 1816 הייתה "השנה נטולת הקיץ". תארו לעצמכם: אירופה הקרועה והמדממת אחרי נפוליאון, מאות אלפי גופות נרקבות בשדות, יבולים אין, ובמקומם יש תועפות גשם גופריתי, שקיעות סגולות-ארגמניות, אבטלה נרחבת, אינפלציה מטורפת, מהומות מונעות ברעב, והדובדבן שבקצפת – מגפה של טיפוס, שמאוד אוהבת לבוא בזמן רעב וקור.

אז זו הסיבה מדוע לא היה כל כך מה לחפש בחוץ, אפילו שאגם ז'נבה וכל זה ("It proved a wet, ungenial summer and incessant rain often confined us for days to the house" כתבה מרי בהקדמה למהדורה שיצאה ב-1831).

Panorama Mount Tambora caldera Tisquesusa

לוע הר הגעש טמבורה כיום

וכך, האנשים הצעירים התיישבו לכתוב. ברור שלאחיות החורגות לא היה שום סיכוי – הן גם לא ממש התיימרו לכתוב משהו ויותר בהו בהערצה במאהביהן הגאוניים. מן הסתם, אפילו הרופא פולידורי סבר שהוא כתב סיפור מוצלח יותר מאשר הנערות הצעירות. קלייר באמת לא ניחנה בכישורים ספרותיים – עד אז היא רק כתבה איזה סיפורון בשם "האידיוט", אבל גם אלמלא אבד בתהום הנשייה, ספק אם לדוסטוייבסקי הייתה סיבה אמיתית לדאגה. מרי לא כתבה סיפור של ממש עד לאותה העת.

לכן, לא מפתיע כלל שהסיפור האווילי שלה על מדען שיוצר מפלצת מחלקי גופות באמצעות גלווניזם – לא ממש הרשים את הנוכחים (הגלווניזם קרוי על שם הרופא האיטלקי לואיג'י גלווני שתיאר את קיומם של תהליכים חשמליים באורגינזמים ואת התכווצותה של רקמת שריר במגע עם זרם חשמלי. הניסויים בהם הדגים כיצד רגל של צפרדע מתה מתכווצת כאשר היא באה במגע עם זרם חשמלי, הביאה את בני עירו של ד"ר גלווני לכנותו "מורה הריקודים של הצפרדעים". בזמן כתיבת הרומן "פרנקנשטיין" מדענים רבים האמינו שייתכן שניתן להחיות מתים באמצעות זרמים חשמליים)

השם המטופש שמרי בחרה ליצירה "פרנקנשטיין או פרומתאוס המודרני" ודאי לא תרם להערכת הקוראים האנינים (בדרך לאגם ז'נבה, האחיות חלפו על פני טירת פרנקנשטיין העתיקה, שבה חי, יותר ממאה שנה קודם לכן, אלכימאי בשם יוהאן קונרד דיפל, וייתכן שסיפורים שמרי שמעה עליו השפיעו על השם שבחרה לסיפור).

מה שמצחיק – מעבר לעובדה שהרומן שנחשב לזעקה הרומנטית האולטימטיבית כנגד היומרות הטכנולוגיות של האנושות, נוצר, בעצם, בלחץ בלתי אמצעי של איתני הטבע הטהורים – זה שרק אנשים מעטים קוראים את ביירון כיום, שלא לדבר על פרסי שלי, בעוד שהיצירה של מרי הצעירה והנבוכה ממשיכה לפרנס תעשיות שלמות.

Mary Shelley

מרי שלי (ציור של ריצ'רד רות'וול)

יגאל ליברנט הוא דוקטורנט בבית הספר להיסטוריה של אוניברסיטת תל-אביב, וחוקר תולדות של רעיונות פוליטיים

users: יגאל ליברנט

הנקראים ביותר

המלצת העורכים

החדשים ביותר